בשבוע שעבר קראנו על זריזותו של אברהם אבינו, הריצה שלו אל ה"ערבים" ואל הבקר, המהירות שלו להגיע לאוהל של שרה אמנו ולזרז אותה לטרוח גם כן. גם את הנער – ישמעאל בנו, הוא מזרז להיות שותף במצוות הכנסת אורחים. ובפרשה שלנו, התורה מלמדת אותנו איך זריזות משתדכת עם זריזות. כל מעשיה של רבקה בזריזות נפלאה: ממהרת להוריד את כדה, ממהרת אל השוקת ורצה שוב ושוב אל הבאר עד שהיא מסיימת להשקות ולהרוות את אליעזר ואת כל עשרת הגמלים. מיד אחר כך היא ממשיכה בזריזותה לרוץ ולהגיד לבית אמה את כל מה שקרה.
פשוט מחזק לקרוא וללמוד את הפרשיות האלו. שידוך אלוקי של החסד העל־טבעי של רבקה אמנו עם החסד העל־טבעי של בית אברהם אבינו, שלא מסוגל לנוח אפילו כשיש עומס חום 5 והוא קיבל כמה גימלים מהקב"ה בזכות ברית המילה, אבל אברהם אבינו ללא חסד – אין לו חיים. אפילו שהוא מגיע לשיא הדבקות בה', כשה' בא לעשות לו ביקור חולים, הוא רואה תוך כדי את ה"ערבים" ושם את ה' יתברך בממתינה – ככה הגמרא מלמדת אותנו. "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". לה' יתברך יש מספיק מלאכים בשמים, ה' רוצה שנהיה מלאכים בארץ, על ידי מאות ואלפי מעשים קטנים וגדולים יומיומיים שמחברים שמים וארץ וגורמים לקידוש השם גדול.
חיילים יקרים ואהובים! הצבא מחנך אותנו לזריזות נפלאה מתחילת הטירונות: "מחלקה 2 לפתוח שעונים…", "חצי דקה הייתם פה, חצי דקה הייתם שם, עמדתם לי בזמנים? חסר לכם שלא… אתם הולכים להזיע הרבה מאוד ולשלם ביוקר על האיחור של השניות האלה… מחלקה 2 תזכרו שאתם חייבים לי 5 שניות… לכל שבת יש מוצאי שבת… זמנים זה קודש… למה נראה לכם שאתם לא רצים כשאני נותן לכם זמן… ירדה לכם חצי דקה… תתחילו לרוץ… המפקד, אפשר תוספת זמן? לא! תעמדו בזמן! אני רואה שאתם לא מבינים שזמנים זה קודש… אם לא תעמדו בזמן הבא תחטפו חזק…"
איזה כיף לרוץ, איזה כיף להתאמן ולתרגל את מידת הזריזות, אנחנו אוהבים את הצבא ואוהבים את המדינה ושמחים לקיים את כל המצוות של הגיוס לצבא מתוך זריזות שמעידה על חיבור אמיתי ואהבה. "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה", "זריזין מקדימין" – רוץ ותהיה הראשון שדואג להחליף את השומר בזמן, כדי שגם הוא יוכל להספיק ולאכול בחדר האוכל ארוחת צהריים חמה וטעימה בשפע, ולא לקבל רק איזו חמגשית שמבאסת והרבה פעמים לא משביעה. רוץ אחי, רוץ ותהיה הראשון שדואג להעלות לעמדות שמירה קפה שחור לאחים שלך מהמחלקה, כדי שלא יירדמו ויחטפו שבת אם יתפסו אותם. רוץ אחי, רוץ ותבקר חבר שלך מהחדר שקיבל "בי"תים" וכל החבר'ה רק צוחקים עליו ויורדים עליו שהוא סמרטוט ומוותר לעצמו, רוץ ותשאל יפה לשלומו, תביא לו כוס מים קרים או שתקנה לו פחית ואיזה חטיף, תאמין בו. רוץ אחי, רוץ וגמור את המצוות עד הסוף – "אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה" – התחלת? תסיים! אל תפסיק דברים באמצע! קידוש ה' גדול זה כשאתה זוכה לרוץ למצוות ראשון וגם להמשיך במילוי המשימה עד הסוף, ואת הכל לעשות בשמחה וברוח נדיבה.
אברהם אבינו מושך את שרה ואת ישמעאל להיות שותפים עמו בזריזות המצווה, גם אנחנו נשתף את האחים שלנו בשמחה של הזריזות והמקצועיות של העשייה הצבאית.
כן, אחים שלי, בזריזות שלכם, אתם כבר מכינים את עצמכם, בעזרת השם ובעתו ובזמנו, לזכות ולמצוא את ה"רבקה" שלכם שתהיה זריזה ומלאת שמחה בעבודת ה' יתברך ותמסור את הנפש כמוכם כדי לקדש את שמו בעולם, ובעזרת ה' ככה ויותר מכם יהיו ילדיכם – בניכם ובנותיכם.
וכן, אחים שלי – גם בעומס חום וגם עם גימלים ובתוך ומתוך כל הקשיים והאתגרים שיש לכל חייל בצבא, לא לוותר על עצם החיים שלנו – חיים של חסד.
וכן, אחים שלי, אל תשכחו את היסוד:
"לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" – ככל שאתה יותר קרוב לה', אתה יותר קרוב לבניו של המקום ברוך הוא, אוהב אותם ומאמין בהם. יותר נותן להם, יותר סבלן, יותר וותרן, יותר מסתכל בעין טובה, יותר דן לכף זכות, ככל שיותר מחוברים לרבנים ולדבקות בתורה, יותר מתפללים לה' שייתן לנו רעיונות יצירתיים שיגרמו שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו יותר.
יהי רצון שנזכה להיות עובדי ה' באמת ונרבה באהבת חינם.