מי אני? מי אנחנו?
אברהם אבינו.
עד כמה נמסור את הנפש לעשות טוב?
עד אינסוף למען שמו באהבה.
האם זה הגיוני?
לא. זה אלוקי!
האם זה נורמלי?
לא. להגיד לישראל קדושים שהם נורמליים זה לפגוע בהם, הגויים נורמליים, ישראל קדושים אלוקיים, על טבעיים.
האם זה הגיוני לרוץ ביום השלישי למילה כחום היום כדי להכניס אורחים?
האם זה הגיוני להתפלל על רשעים, רוצחים, גנבים ואנסים?
האם זה הגיוני שה' יתברך התגלה לאבימלך בחלום כדי לשמור על שרה?
האם זה הגיוני ללדת אם אין לאישה רחם?
האם זה הגיוני לקחת תינוק ולעשות לו ברית בגיל שמונה ימים?
האם זה הגיוני לעקוד את הבן שלך ולהיות מוכן לשחוט אותו?
לא, אחים שלי, כל זה לא הגיוני!
אנחנו, ישראל קדושים, עם אלוקי, וזה ברור לעיני כל האומות כבר אלפי שנים.
אנחנו חייבים לחזור על היסוד הזה כל שנה מחדש וכל החיים!
כל החיים שלנו, ממש כל החיים שלנו מכוונים לשמים, לאלוקות, לרוחניות ופנימיות.
כל מה שאנחנו רוצים להכניס לפה – ברכה ראשונה וברכה אחרונה.
רוצים להתחתן? הלכות טהרת המשפחה, חופה, קידושין, נישואין, שבע ברכות… "שכינה ביניהם" – זה מה שמחבר בין איש ואישה במשפחת ישראל קדושים.
"שכינה ביניהם"! ה' יתברך הטוב והמטיב הוא הקובע, הוא הבונה את הבית, הוא המטהר אותנו, הוא הכל והכל ברא לכבודו.
וסליחה ומחילה מכבוד הקוראים, אם נמשיך הלאה, כשאנו נזקקים להתפנות – "אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים…" מה נסגר? זה לא טבעי? כולם עושים את צרכיהם… אמת, אבל אצל ישראל קדושים כל מה שטבעי חייב לעורר לאלוקות, לקדושה, למחשבות עליונות.
שלוש פעמים ביום אנחנו נזכרים מי אנחנו ומה עצם חיינו. קיבוץ גלויות, השבת הסנהדרין, ציפיית ישועה, בית המקדש.
הכישרון בה"א הידיעה של החיים שלנו, לא רק בתור יחידים, אלא בתור אומה, בתור עם ובתור מדינה זה: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
אחים יקרים ואהובים!
האם זה הגיוני לשמוח ביום ראשון כשחוזרים לצבא משבת משפחתית נעימה?
האם זה הגיוני לא לכעוס כשהמפקד שלך פוגע בך?
האם זה הגיוני להיות חבר של מי שגנב ממך כסף מהארנק?
האם זה הגיוני לא להגיב כשצוחקים עליך שאתה צעיר וצ'ונג ושאומרים לך: "לך כבר תנקה בשבילנו את השירותים של הפלוגה"?
האם זה הגיוני להמשיך ולתת את הלב לחייל שכבר פגע באמון שלך מספר פעמים?
האם זה הגיוני לא להתעצבן אחרי שכבר ביקשת מספר פעמים בנחת שכל החיילים יתחשבו אחד בשני ושישאירו אוכל למתפללים, ושישאירו מהפריסות לשומרים ושכולם רעבים ומנת קרב אחת וכמה פרוסות לחם לא מספיקות…
האם זה הגיוני לא להגיד לשון הרע, לא לדבר רכילות, לא לעבור על אבק לשון הרע?
האם זה הגיוני בחיים לא לעגל פינות בענייני כספים ולהיות תמיד ישרים לחלוטין עד רמת העשר אגורות?
לא, אחים שלי! זה לא הגיוני!!!
אנחנו עם לא הגיוני. החידוש שלנו בעולם זה שאנחנו אלוקיים, את הכוחות האלוקיים המסומנים בבנים קיבלנו מאבות אבותינו הקדושים, מהנביאים, תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים, אחרונים, אחרוני אחרונים – פז"מ קודש, פז"מ אלוקי.
ולאט לאט, עם הרבה "תרגילנו בתורתך" – תרגילים יומיומיים, לפעמים בכל כמה דקות תרגיל ומבחן וניסיון ואתגר אלוקי, נזכרים במלך מלכי המלכים ומתרגלים להתפלל אליו יתברך שייתן כוחות, שאף פעם לא נחשוב ונטעה שהכוחות שלנו באים מהטבעיות שלנו, מהגוף שלנו, כמו כל העולם, כמו כל הגויים.
צריך ששם שמים יהיה שגור בפינו, שכל הזמן נחזור על כך שהשם יתברך הוא מקור כל הכוחות כולם.
ובעזרת השם, ורק בעזרתו, לאט לאט תתחיל להתפתח בפנימיותינו ענווה אמיתית כלפי בורא עולם וכלפי הסובבים אותנו, ומתוך כך תתפתח בנו לאט לאט הקשבה פנימית ועמוקה לכל מי שמדבר איתנו, ולאט לאט הלב שלנו יהיה טהור יותר מיום ליום ויצליח להכיל בקרבו הרבה מורכבויות והרבה סגנונות של אנשים, דעות, פרצופים ומחשבות. ולאט לאט לא נעבוד את ה' יתברך כמצוות אנשים מלומדה, אלא נתחדש בעבודת ה' יתברך בכל יום, מספר פעמים ביום, ועבודת ה' יתברך תמלא את חיינו ונשמח במלכנו ונודה לו יתברך לעולם ולדור ודור נספר תהילתו.