לפני כמה שנים נקלעתי לתקופה כלכלית לא קלה, מה שכידוע לא מסייע לשלום בית. הייתי זקוק לעבודה ממש, להיות כל יום במקום מסודר עם תלוש משכורת, ולא הצלחתי למצוא במקצוע הכתיבה עבודה כזאת. לבסוף החלטתי להיות שומר באיזה חניון, שם אוכל אולי לכתוב קצת ואפילו קצת הרבה.
בלב כבד ניגשתי לראיון עבודה ב'שוקניון' בירושלים. המחשבה שאשב באיזו בוטקה נידחת שמונה שעות רצופות הפכה אותי לאבק ברוח.
בדרך ראיתי שלט 'מוזיאון גוש קטיף'. נזכרתי שביקרתי שם בעבר, אבל לא ידעתי מה אוכל לעשות שם. בכל זאת התקשרתי למספר שהיה כתוב בשלט. ענתה לי אישה בשם אורלי שאמרה: "בדיוק אנחנו זקוקים כעת למדריך במוזיאון לחצי משרה!".
החלפנו כמה מילים, נפגשנו במוזיאון, דיברתי עם המנהל שי ונכנסתי לעבודה.
הייתי צריך ללמוד על המוזיאון ועל מה שאירע בחבל עזה, מאברהם אבינו שהתחבר ועד לאריאל שרון שהתנתק, ובעיקר הייתי זקוק לשפר את האנגלית שלי, שכן רבים מהמבקרים במוזיאון הם תיירים מחו"ל.
לא נזקקתי כמעט לאנגלית מאז הטיול של אחרי הצבא לאירופה לפני למעלה משלושה עשורים, והייתי זקוק להתאמן בדחיפות. אבל איך מתאמנים? הצעתי לאשתי שנדבר באנגלית. היה מוגזם שנדבר כל הזמן באנגלית, וסיכמנו שנעשה זאת בשבתות.
חזרתי הביתה לאחר תפילת ליל שבת, ואחרי שאכלנו כזית 'המוציא' אמרתי בחגיגיות:
"My dear wife, let us begin to speak in English"
התחלנו לשוחח, מחפשים מילים חסרות, שוברים את השיניים ומבטיחים לעצמנו לחפש את המילים הללו במוצאי שבת. אפילו לדברי התורה הקצרים ולסיפור שסיפרתי היה ניחוח מיוחד. והכי חשוב האווירה הייתה קלילה, שילוב משעשע של עולם האצילות האנגלי עם עולם העשייה המזרח תיכוני.
פתאום תפסתי: אנגלית היא פתרון לשלום בית במזרח התיכון!
כל המתחים נראים פתאום אחרת, המילים לא ישירות ונוקבות, לא מלאות משמעות ואכולות בטראומות. הכל נחמד, מחויך, לא מחייב, כמו נוצה ברוח.
נזכרתי בסיפור על חסיד שאמר פעם לרבי נחמן: "יש לי בעיה קשה בשלום בית. אשתי מחרפת אותי כל הזמן, ואני משתדל לשתוק, אבל בסוף אני מתפוצץ…".
אמר לו הנחל נובע מקור חכמה: "תחשוב שאשתך מדברת טורקית…".
לאותו חסיד הייתה אמונת חכמים. הוא באמת דמיין שאשתו מדברת טורקית, וממש לא הבין כלום ממה שאמרה לו, וכך הסתלקה רוח הסערה, והשלווה חזרה לשכון בצריפו.
באותה תקופה הייתי זקוק לחיזוק בשלום בית גם עם הקדוש ברוך הוא… איבדתי את החשק להתבודד. צרותיי נראו כמו ערימת זרדים יבשה ומשעממת, לא משהו שיש לך חשק לדבר עליו.
אמרתי לעצמי: "חביבי, הקדוש ברוך הוא הרי מבין את כל השפות שבעולם, דבר גם איתו באנגלית". עברתי מיד לעשייתן, ואמרתי במיטב יכולתי:
"Hashem, open my lips with Engish"
וראו איזה פלא, התבודדות רעננה כזאת לא הייתה לי זה זמן רב! כמובן שהיו חסרות לי מילים, אבל השלמתי את החסר בעברית מבלי להסס, והכל הסתדר הפלא ופלא. סיימתי בפרפרזה על שיר אמריקאי ישן ומוכר:
Any thing I can do, You can do better,"
You can do everything better than me… Yes, you can…"
מצב כיסי ורוחי השתפרו, והעיקר התקבלתי לעבודה כמדריך במוזיאון גוש קטיף. במקום להתמקד במשברים האישיים הקטנטנים, התמסרתי למשבר הגדול של ארץ ישראל, ובמקום לכסוף לגאולה פרטית קטנטנה, התחלתי לכסוף לגאולה האמיתית והשלימה, שתהיה במהרה בימינו, אמן.

[email protected]