פסעתי בערב ברחוב הראשי בעירי. בבתי הקפה ובפיצוציות הוקרן על מסכי הטלוויזיה משחק כדורגל. גברים רבים ישבו מרותקים וקולות צעקות נשמעו מבין ענני העשן. בחור ישיבה כחוש ישב בזווית כמבקש להיות רואה ואינו נראה.
נעמדתי סמוך לפיצוציית "הרצל" ונוכחתי כי מדובר במשחק במוקדמות אליפות אירופה לנבחרות ברמת גן בין ישראל לרוסיה. התוצאה הייתה 1-1, ונותרו כעשר דקות לסיום. הכדורגל היה אחד הדברים שנגמלתי מהם כאשר חזרתי בתשובה, אבל כנראה שלא לחלוטין. פרט לכך נעור בי הרגש הלאומי. ככלות הכול לא מדובר כאן במנצ'סטר יונייטד נגד ברצלונה, אלא בישראל נגד רוסיה.
נותרה דקה לסיום. חלוץ רוסי דהר לשער הישראלי ובעט מול השוער… לקורה ולחוץ. "איזה מזל!", צעק מישהו עב כרס שישב בשולחן הקיצוני והפיל ארצה בקבוק בירה ירוק שהתנפץ. שובל צהבהב יצא מתוך שבריו. אף אחד לא שם לבו לכך. עיני כולם היו נעוצות במסך.
ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שיאיר לי את סוד משחק הכדורגל. מדוע המשחק הזה מהווה עבור כה רבים מבני העולם וגם מבני ישראל את הדבר המרכזי בחייהם, לפיו יתרגשו, ישמחו, יתעצבו ואף יתאבלו.
בעין הבשר התבוננתי ביוסי בניון הלבן המתמודד מול שני מגינים רוסיים אדומים, ובעין השכל התבוננתי במילים "ישראל" ו"רוסיה". ישראל היא ישר אל: לך אל הקדוש ברוך הוא, ואילו רוסיה אותיות סור יה, כלומר: התרחק מבורא העולם.
ואז החל להאיר לי הסוד: אחד עשר השחקנים של קבוצתך מבטאים את עשר הספירות של נפשך האלוקית והספירה העליונה – הכתר, ואילו אחד עשר שחקני היריב מבטאים את הכוחות המקבילים של הנפש הבהמית. האדם ירד לעולם הזה כדי להילחם כנגד יצרו הרע, ואם הוא לא עושה זאת, הוא מוכרח לחפש זאת בצד הקליפה.
המשחק עמד להסתיים. ואז הכדור הגיע לאליניב ברדה שמסר אותו לעומר גולן והלה בעט לעבר השער הרוסי – גול!!!
איזה אושר לנצח בשנייה האחרונה ועוד את רוסיה.
השחקן נשכב על הדשא וכל חבריו עטו עליו, השדרן שאג, הקהל הריע והצופים בפיצוציה השתוללו. אחד מהם צעק באקסטזה: "יש אלוקים!"
בתוך ההמולה ביקשתי להבין מהו גול.
האושר הסביבתי פתח אצלי את שערי החכמה, ולפתע הבנתי: גול הוא מלשון גילוי. כאשר הקבוצה שלך מבקיעה גול זה מרמז לגילוי אלוקות, גילוי שכל הגשמיות היא בעצם רוחנית ואלוקית, ואילו גול של היריב, כלומר היצר הרע, פירושו לגלות את הגשמיות כשלעצמה, לחשוף את הגוף ולהתאוות אליו וכך להסתיר את הנפש.
בעוד כולם צוהלים, המילה "גול" החלה להתגלגל במחשבתי. צריך להפוך את הגול הסתמי של הגולה לגילוי האלוקי שיהיה בגאולה – גל הוא, לגלות את הקדוש ברוך הוא.
נכנסתי לרחוב צדדי בדרך לביתי. מבית אחד נשמע להג הפרשנים הנרגש. לאור הפנס הקלוש זיהיתי מולי זקן תימני מדדה ברחוב, בוהה במרחבי השמיים וממלמל פסוקי קודש.
"מתי יוכרע המשחק המטורף הזה?", מלמלתי לעומתו.