לפני שנים, כאשר הייתי חסיד ברסלב למהדרין, עם פאות ארוכות, חליפה חסידית ומגבעת מאובקת, נקלעתי לאזור האוניברסיטה ברמת אביב. נזכרתי בימים שבהם למדתי ספרות בבניין גילמן למדעי הרוח, ודחף עז להיכנס פנימה התעורר בתוכי. כמעט שלוש שנים מחיי ביליתי שם, והיה לי ברור באותם ימים שזה יהיה עתידי – סופר, משורר, ואולי חוקר ספרות או מורה.
מבטי השתאות הופנו לעברי כאשר נכנסתי לבניין הכי הומניסטי, ליברלי, אוניברסלי ופלורליסטי שיש בישראל… דימויים ספרותיים עזים צצו בראשי, ובראשם יונה שחורה-לבנה שנכנסת בטעות למאורת נחשים צפעוניים צבעוניים…
לא התעורר בי געגוע למקום שפעם אהבה נפשי. זו הייתה רק סקרנות פנימית. אמנם יש שם באקדמיה ניצוצות גבוהים ביותר, אבל הדבר שמפחיד אותי יותר מכל מאז שחזרתי בתשובה, גם ברגעים הקשים ביותר, הוא מקום שאין בו אמונה בקדוש ברוך הוא.
בסיום השוטטות בהיכלות החלל הפנוי וקריאת כל לוחות המודעות שהיו מלאים בשמאלניות פוליטית קיצונית, הרבה יותר ממה שהכרתי פעם, ניגשתי לקפיטריה לקנות מיץ תפוחים לרוות את צימאוני. המוכר, שנראה כסטודנט, הביט בי במבט עוין, כאומר: מאיפה נחתת עלינו? הוא הגיש לי את הבקבוק הירוק וסינן: "עשרה שקלים".
הוצאתי לו שטר של מאה שקלים. הוא נטל את השטר, מיהר לקופה והביא לי עודף מבלי להעיף בי מבט, כאילו לא רצה להודות בקיומי. לא נפגעתי. הרי למדתי על בשרי מי נגד מי, אבל כאב לי שההתנגדות היום הפכה ממש לאלרגיה גופנית של ממש.
בגלל שרציתי להספיק את האוטובוס לא ספרתי את העודף ורק טמנתי אותו בכיס חולצתי. יצאתי בזריזות, חלפתי על פני בניין מקסיקו לאמנויות, שגם בו ביליתי לא מעט, יצאתי מהשער והגעתי לתחנת האוטובוס.
הוצאתי מכיס חולצתי את כסף העודף, וראיתי להפתעתי שיש לי מאה ותשעים ש"ח במקום תשעים. הבנתי מיד שהמוכר חשב משום מה שנתתי לו שטר של מאתיים שקל.
מיד חזרתי לאוניברסיטה ולבניין 'גילמן'. בזריזות ניגשתי לקפיטריה ואמרתי למוכר: "סליחה, אדוני, טעית בעודף!".
המוכר נדהם לראותי שוב. ואז האדים והרים מעט את קולו:
"מה פתאום טעיתי? תמיד יש לכם תלונות על כולם!".
הושטתי לו שטר של מאה ש"ח, ואמרתי בחיוך: "נתת לי בטעות מאה ותשעים שקלים במקום תשעים. קח בבקשה, זה שלך…".
המוכר היה המום ואחרי רגע אמר לי: "תדע שאני לא מסוגל לסבול אתכם. אני שומע עליכם דברים הכי גרועים, ורואה בכם נצלנים ועלוקות. אבל עכשיו עשית דבר שמעטים ממי שאני מכיר היו עושים. ממש קנית אותי במאה שקל האלה! רק תסביר לי מה אתה מחפש פה?".
סיפרתי לו שפעם למדתי ב'גילמן', והוא אמר:
"אה, עכשיו אני מבין מאיפה אתה אדם טוב… דוס מלידה לא היה עושה את זה!".
"לא נכון!", מחיתי, "את זה למדתי מהתורה. זה גזל ואין שום שאלה אם צריך להחזיר. אני מאמין שבורא העולם יודע הכל, וגם אם אתה לא שמת לב, ממנו אי אפשר להסתיר כלום. מי שלא מאמין בזה, יהיה לו קשה מאוד להחזיר כסף שקיבל בטעות".
הותרתי אותו מהורהר, וחזרתי בניחותא לתחנת האוטובוס שמח על כך שקניתי יהודי יקר במאה שקלים חדשים בלבד.

[email protected]