בס"ד

עצבּים בהשגחה פרטית

עצבּים בהשגחה פרטית

לפני כמה שנים טייל בתאילנד יהודי בשם יוסף, עם אשתו ושלושת ילדיו. מספר יוסף: "במהלך הטיול שלנו תכננו לנסוע לפוקט לכמה ימים, הזמנו טיסה ובשעה המיועדת נסענו לשדה התעופה. כשהגענו לשדה התעופה, גיליתי ששכחתי את המחשב הנייד שלי במונית, במחשב הזה יש לי את כל העבודה שלי ועניינים אישיים שלי, ואין לי שום גיבוי. התחלתי לרדוף אחרי המונית אך לא הצלחתי לתפוס אותה. עצרתי מונית אחרת והתחלתי מרדף אחרי המונית ההיא, אחרי כשעה הבנתי שזה מקרה אבוד, ובלב שבור חזרתי לשדה התעופה".
"פגשתי את המשפחה ונעמדנו בדלפק הבידוק לטיסה לפוקט, אך דיילת הקרקע אמרה לנו 'אני מצטערת, סגרנו כבר את הטיסה'. ניסינו לשכנע אותה אך ללא הצלחה, ניסינו לברר מתי הטיסה הבאה והיא אמרה שבגלל שבאנו מאוחר הפסדנו את הכרטיסים ועלינו לקנות כרטיסים חדשים. בלית־ברירה קנינו כרטיסים חדשים לטיסה שתצא עוד שעתיים, נעמדנו בתור ומשום מה התור לא התקדם. ניגשתי לברר מה קורה, ומודיעים לי שהטיסה בוטלה. זה כבר היה יותר מדי בשבילי, ניגשתי בכעס לאחד האחראים לברר מה קרה והוא אמר לי: 'המטוס שיצא לפני כשעה וחצי התרסק בשדה התעופה של פוקט ולכן סגרו שם את שדה התעופה'. בדקתי והתברר שזו הייתה הטיסה שהיינו אמורים להיות עליה". יוסף סיים את הסיפור ואמר: "מדהים כמה קיצונית יכולה להיות תחלופה של רגשות. שעתיים קודם לכן כעסתי על כל העולם, הרי זה לא הגיוני, לאבד מחשב יקר, להפסיד עשרים אלף באט על כרטיסים, לפספס טיסה ועוד טיסה… אבל כשנודע לי מה שקרה, הרמתי את העיניים ואמרתי: ריבונו של עולם, תודה לך! תמורת קצת כסף הצלת את חיי ואת חיי משפחתי".
כשהוא סיים את סיפורו, סיפרתי לו שלפני כמה שנים הייתה כאן בחורה שהיא מעצבת אופנה. היה לה קו אופנה שהייתה אמורה לייצר בהודו עבור תערוכה באירופה. היא עברה בבנגקוק והתחברה מאוד לשיעורים ולאווירה בבית חב"ד ודחתה את הטיסה שוב ושוב כדי