בערב ראש השנה של אחת השנים, צלצל אליי אחד התורמים הגדולים שלנו ושאל אותי כמה אנשים יהיו אצלנו בראש השנה. אמרתי לו שבעזרת השם יהיו בכל בתי חב"ד בתאילנד כארבעת אלפים יהודים. ״אני לא מתכוון לסעודת ליל ראש השנה ואכילת התפוח בדבש" הוא אמר, "אני מתכוון כמה יהיו בתקיעת שופר?״. עניתי לו שכל מי שיגיע לסעודה בליל ראש השנה הוא פוטנציאל לשמוע שופר למחרת.
בסעודת ליל ראש השנה סיפרנו לכולם שהמצווה העיקרית של החג היא לא התפוח בדבש אלא לשמוע את השופר. אמרנו שאל מי שלא יגיע אלינו בבוקר, אנחנו נגיע עד המלון. אחרי התפילה אנחנו מסתובבים בכל הריכוזים הישראליים ותוקעים בשופר עשרות פעמים.
במוצאי ראש השנה לפני שנתיים באו זוג לבית חב"ד וביקשו לדבר איתי. הבחור סיפר שהם קיבוצניקים והשתתפו בסעודת ליל ראש השנה: ״כששמענו שהזמנת את כולם לתקיעת שופר דיברנו בינינו שאם בארץ אנחנו לא הולכים לשמוע שופר, למה שבתאילנד נלך? בבוקר שמענו הרבה מהומה במלון, פתחנו את הדלת וראינו שהרבה קמים ויוצאים לבית חב"ד לשמוע שופר, אבל לא הצטרפנו. כשהגעת למלון אחר הצהריים, ישבנו בלובי. אמרתי לאשתי: 'אם הוא בא עד לכאן, בואי נשמע'. עמדנו והקשבנו, ואיך שהתחלת לתקוע התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים. הסתובבתי הצידה כדי שאשתי לא תראה, אבל כשחזרנו לחדר אשתי אומרת לי: ״אני לא מבינה מה השופר הזה עושה, אבל איך שהוא התחיל לתקוע התחלתי לבכות..״ החלטנו שנבוא לספר לך, שתדע שעוררת שתי נשמות של קיבוצניקים״
בס"ד
יום שלישי, 3 דצמבר, 2024
הכי עדכני
18:37
18:07