בבוקר אחד לפני כמה שנים קיבל הרב יוסף חיים קנטור, השליח הראשון והרב הראשי לתאילנד, שיחת טלפון ממשפחה שגרה בארה"ב. בנם היחיד מטייל בתאילנד כמה שבועות, ועכשיו הודיעו להם שהבן נפטר בשנתו במלון בבנגקוק והם מבקשים את עזרתנו. הם הגיעו לתאילנד לארגן את כל מה שצריך, וכמובן שהרב קנטור נכנס מיד לפעולה וסייע להם בכל הניירת וסידורי ההעברה לקבורה בארץ. כשהיו צריכים לשלם על ההטסה, משום מה כרטיס האשראי שלהם לא עבר והרב קנטור העביר את הכרטיס שלו. בארץ כבר דאגנו לאנשים שלנו שיטפלו בהם בכל מה שקשור לקבורה. כמה משליחי חב"ד בארץ השתתפו בלוויה והייתה לוויה מכובדת.
חודש לאחר מכן פנו ההורים שוב לרב קנטור וביקשו שיבוא לארץ לטקס השלושים. באותו שבוע היינו צריכים לשלם הרבה כספים לפעילות השוטפת ואני יצאתי עם קבוצה לסדנה. הרב קנטור אמר לי "אני מרגיש שאני צריך לנסוע לשלושים, אנשים כל כך שבורים שאיבדו את בנם יחידם, חייבים לעודד אותם". שאלתי "ומה יהיה עם כל התשלומים?", אך הוא אמר לי שאסע לסדנה ואעסוק בקירוב, ובעזרת השם יהיה בסדר.
הרב נסע לארץ וערך את הטקס. אחרי הטקס ניגש אביו של הבחור שנפטר ונתן לרב מעטפה, "זו ההשתתפות שלנו בפעילות שלכם". הרב קנטור פתח את המעטפה ולהפתעתו מצא בה סכום הרבה יותר גדול ממה שהיינו צריכים לשלם באותו שבוע. הוא צלצל אלי לסדנה בשביל להרגיע אותי, "אתה יכול להמשיך ללמד ברוגע, הכל מסודר, בעזרת השם נוכל לשלם הכל".
הסתבר שאותם הורים הם מאוד אמידים, וברוך השם הם הפכו לתומכים גדולים של חב"ד תאילנד ומסייעים גם לעוד כמה שליחים שהכירו בדרך. הם עצמם התקרבו מאוד ליהדות בעקבות כל הסיפור.
הבחור שנפטר היה הבן היחיד שלהם, ולמרות שהם אינם צעירים הם החליטו שהם רוצים עוד ילד. הם פנו למיטב הרופאים וכולם אמרו להם שאין להם סיכוי. כששפכו את לבם בפני הרב קנטור הוא הצמיד אליהם אברך שייקח אותם לאוהל של הרבי. הם הלכו לאוהל וביקשו בתחנונים שהם רוצים שיהיה להם יורש ומבקשים ברכה לבן. ברוך השם, תקופה קצרה אחרי זה האישה נפקדה ונולד להם בן.