שיחה דמיונית

"אז איך ההבנה מה היא זוגיות קשורה לאלוקים?"

המשכתי להסביר לרגב: אמרת קודם שלאלוקים לא באמת אכפת מהמעשים הקטנים והטיפשיים שלנו, מה אכלנו, מה ראינו, מה שמענו, וכל הסיפור הזה של המצוות נועד כדי לסלול את דרכנו לגן עדן, או לאופציה הפחות מועדפת.

 "וזה לא הגיוני כי…?" שאל רגב.

כי התפיסה הזו ממש לא מסתדרת עם העובדה שאלוקים ביקש שנאהב אותו, השלמתי את המשפט. מישהו שרוצה שיאהבו אותו, אי אפשר לומר שלא אכפת לו.

רגב לא הצליח להוציא הגה, המחשבה על אלוקים המבקש אהבה הייתה מעבר לכל דמיון, אני המשכתי בשלווה: בטח שמעת על הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

רגב, שזה עתה הבין מה היא זוגיות, והחל להפנים שהוא עומד להשקיע בה, לא האמין שזוגיות נוספת תצוץ בחייו מהר כל כך.

"אלוקים, זקוק לאהבה שלנו? זה מה שאתה מנסה להגיד? אתה מבין שזה נשמע…"

רומנטי? הצעתי.

"כן… גם… אבל חשבתי יותר על כיוון של 'מוזר' השיב רגב. אלוקים הכל יכול… צריך את אהבתנו? אתה בטוח שזה הפירוש של הפסוק?".

במקום להשיב, פתחתי את ספר 'משנה תורה' של  הרמב"ם, ונתתי לו לקרוא:

"אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא… ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ… וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שציוונו בכל לבבך ובכל נפשך…" (רמב"ם הלכות תשובה י, א-ג).

"מה אתה מנסה להגיד לי בעצם" שאל רגב.

שלו ניהלנו דיאלוג אנושי עם אלוקים, זה היה נשמע בערך כך, השבתי:

–         מה אתה רוצה ממני?

 אלוקים: איזו שאלה מטופשת. אני? ממך? כלום!

–         אה, הקשבת… רגע, מה? כלום?

 אלוקים: ברור, אני לא רוצה ממך, אני רוצה אותך.

–         לא הבנתי…

 אלוקים: אתה אדם טוב, מנקה חופים, דואג להתחממות הגלובלית ולצבי הים הנכחדים, מאיר פנים לכל אדם ומשלם ועד בית בזמן. באמת מקסים מצידך, זה נהדר ואסור שתחדל מכך ולו לרגע, זה הופך את העולם למקום טוב יותר וגם נותן לך תחושה טובה. אך כל זה לא קשור לעיקר – מה עם מה שחשוב לי? המצוות שלי, שביקשתי שתעשה?

–         אויש נו, אלוקים, אתה הרי כל יכול! אינסופי! הבורא! אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה ממילא לבד ופי מיליון יותר טוב ממני, אז מה זה משנה מה בדיוק עשיתי או לא עשיתי?

 אלוקים: אני יכול, אבל לעשות מה שאני רוצה עדיין משאיר אותי עם עצמי לבד.

–         ומה רע בזה?

 אלוקים: אם זה היה טוב, לא הייתי בורא אותך. 

–         רגע… אז כשאמרת "לא טוב היות האדם לבדו?!"

אלוקים: נכון, החלתי על האדם את מה שרציתי בעצמי כשבראתי אותו.

–         זה מפתיע…

 אלוקים: באמת?! ולמה חשבת שבראתי אותך, בשביל להציק לך? למלא אותך בתקוות לגן עדן ולהנחיל לך מציאות גהינומית? בראתי אותך כי אני רוצה אותך, והדרך היחידה שלי להשיג אותך היא כשאתה תרצה אותי ותעשה מה שאני רוצה.

–         אז מה עליי לעשות בשביל זה?

 אלוקים: אתה יודע כבר, להניח תפילין, לאכול כשר לשמור שבת…

–         אוי, עוד פעם זה.. אין משהו חדש? למה זה בכלל חשוב כל כך?

 אלוקים: אני יודע שלך זה נראה חסר משמעות, אבל לי זה חשוב, אלו הרצונות שלי, כשתהיה אני-  תבין.

–         העניין הוא שניסיתי את זה פעם – וזה לפעמים כל כך משעמם ולא מרגש.

 אלוקים: אותך שיעמם אבל אותי זה ריגש מאוד, וזהו בדיוק כל הרעיון. זה כמו… כמו להביא פרח לאשתך, אני בטוח שאותך פרח הרבה פחות משמח, אבל כל הרעיון הוא שאתה עושה מה שטוב לה, מבין?

–         הבנתי, בסדר, אעשה מצוות, אבל בסוף יהיה גן עדן?

אלוקים: אתה באמת לא מסוגל להבין מה היא רומנטיקה, אה? על זוגיות שמעת? כשאתה עושה מצוות אתה מקבל אותי בתמורה! למה אתה מבקש משהו ממני אם יש לך אותי? גם כשאתה מביא פרח לאשתך אתה מבקש החזר הוצאות?

–         ובכל זאת… מה עם קצת אוטונומיה לעצמי? מה עם הדברים שעושים לי טוב?

 אלוקים: אם העובדה שאין רגע בחייך שאני, בורא העולם, זקוק לך, עושה לך רע, ואתה מרגיש צורך בקצת חופש ממני, אני חושב שכל הקשר חסר טעם…

–         אז לזה התכוונת ב"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"?

 אלוקים: בדיוק.

–         בסדר, אני אעבוד על זה, אבל אם מותר עוד שאלה אחת?

אלוקים: גם ארבע קושיות מותר.

–         למה כל פעם שפותחים תנ"ך, הרושם הכללי הוא שאתה כועס ולא מרוצה אף פעם? גם היום זה כך? איך זה מקדם את הקשר בינינו? ומה יש לכעוס כל כך הרבה? אין משקל להשתדלות שלי?

 אלוקים: לפני שנייה קבעת שאני אין סופי, כל יכול ולגמרי נשגב מדעת בני אדם.

–         תכל'ס…

 אלוקים: נו, לא מחמיא לך שאתה מסוגל להכעיס אותי? אתה תופס בכלל מה זה אומר לגבי מידת ההשפעה האדירה שלך עליי? אתה קולט שאני כועס כשאני מרגיש שאתה לא שלי? לא משמחת אותך המחשבה, שאתה הדבר היקר ביותר בשביל מי שברא את הכל?

–         וואו, לא ידעתי שבלהכעיס יש היבט מרגש כל כך, כלומר, בהיבט החיובי… אתה מבין אותי.

 אלוקים: תמיד. ואם כבר מדברים על זה, הייתי שמח שתנסה להבין אותי קצת. לא יזיק לך ללמוד עליי.

–         כן, אני בדיוק קורא על זה עכשיו.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן