בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני
ארץ ישראל ומדינת ישראל

ארץ ישראל ומדינת ישראל

איך מממשים את האהבה לארץ ישראל?

חז"ל מלמדים שכשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא נתעסק אלא במטע תחלה – "ויטע ה' אלוקים גן בעדן". משם למדו שיש מצווה לטעת עצים, להפריח את הארץ ולבנות בכל המובנים – בתים, יישובים וערים, עם כל הצרכים הנלווים להם. אשרי אדם שזוכה לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ולהיות מבוני הארץ.

כמובן שגם במצווה זו יש מעלות שונות. בניין הארץ במקומות מיושבים הוא מצווה חשובה, אך לצאת למקומות שוממים זוהי מעלה גדולה יותר. והמעלה הגדולה מכל היא לצאת למקומות שיש בהם מאבק מול אויבינו וליישב אותם, ועל ידי כך לחזק את אחיזתנו בארץ ולמנוע מאויבינו לקחת מאתנו את נחלת אבותינו.

מדוע מצוות ישוב ארץ ישראל לא נחשבת בתרי"ג מצוות?

רוב הראשונים והאחרונים הסכימו עם הרמב"ן שמנה את מצוות ישוב הארץ כאחת מתרי"ג מצוות.

 גם הרמב"ם, שלא מנה אותה – אין זה מפני שהמצווה אינה חשובה, אלא בגלל כלליו בספירת המצוות. מפני גודל חשיבות המצווה היא נעשית 'מצווה כללית' שאינה נמנית בפרטי תרי"ג המצוות. לכן הרמב"ם פוסק שמותר להורות לגוי לחתום על שטר בשבת עבור קניית בית בארץ ישראל, מה שלא מצאנו בשום מצוה אחרת, וכן שבין בני זוג אחד יכול לכפות את השני לעלות לארץ.

רבותינו אמרו ששקולה מצוות ישוב הארץ כנגד כל המצוות, ועוד יותר אמרו שבחוץ לארץ אין קיום מצוות אמיתי אלא רק "הציבי לך ציונים", כדי שנזכור אותן כשנחזור לארץ ישראל, ועוד אמרו "כל הדר בחוץ לארץ דומה שאין לו א־לוה".

 ברוך ה' זכינו בדורנו, שהקדוש ברוך הוא השיבנו הביתה ואנו זוכים לקיים מצווה זו בהידור רב שלא זכינו לו שנים רבות ביותר.

מה ההבדל בין עבודת ה' של חוץ לארץ לזו של ארץ ישראל?

חז"ל אומרים שעבודת ה' יתברך בחוץ לארץ היא כעין זכרון כדי שלא נשכח חלילה את המצוות, אבל עיקר קיומן הוא בארץ ישראל. וכמו שאמרו רבותינו "אף על פי שאני מַגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים".

הסיבה לכך היא שהתורה לא ניתנה לראובן או לשמעון כפרטים, אלא לאומה הישראלית ככלל, זאת בנוסף לכך שמצוות רבות כל קיומן תלוי בארץ. בארץ ישראל אנחנו מתאחדים כאומה, וכמו שאומר הזוהר הקדוש "גוי אחד בארץ – בארץ הם נקראים אחד", ואז חלה התורה בצורתה המקורית והשלמה. אולם על הגלות נאמר "קברותיכם עמי", מפני שהאומה התפזרה ונעשינו קרעים קרעים, קהילה פה וקהילה שם. מצב הגלות הוא טפל בפני עיקר מעלת התורה, שניתנה ל"גוי אחד בארץ". ואשרינו שזכינו לבניין האומה ולהתחדשות התורה בדורנו בארץ ישראל.

חיבור דת ומדינה מייצר אנטגוניזם. אולי צריך להפריד?

 ראשית, לאומה הישראלית יש זהות אחת ברורה וחדה שמנצחת את ההיסטוריה, זהות שבערה בתוכנו בכל גלויותינו וניצחה את כל המשברים שעברנו, והיא השראת השכינה האלוקית שבקרבנו. "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" אמר רבי סעדיה גאון, וביטא את האמת הפשוטה והנצחית שלנו. ההצעה להפריד את הדת מהמדינה היא כמו הצעה להפריד את הנשמה מן הגוף. יש בכך הגיון חיצוני כביכול, מפני שהגוף רחוק כל כך מהנשמה, וכך אולי יוכל לחיות בנחת בלא מאבק תמידי… אבל כמובן שזהו הבל גמור, מפני שאין חיים לגוף אלא על ידי הנשמה שבקרבו.

שנית, הטענה שזה יוצר את האנטגוניזם מופרכת לחלוטין. צא וראה בכל העולם, שם הדת היהודית מופרדת מהמדינה, ותמצא התבוללות עצומה והתרחקות מכל דבר שבקדושה. בעזרת השם נמשיך לתת נשמה לגוף המדיני עד שישובו כולם וייזכרו ואף יזדהו בכל לב ונפש עם מהותנו האמיתית.

האם במדינה יהודית מתוקנת צריך כפייה דתית?

 הדור שלנו מאופיין בדרך של רצון ואהבה ולא בדרך של כפייה. לכן נוהגים כמעט בכל קהילות ישראל לחנך, להסביר, 'להדליק' ולקרב אבל לא לכפות, גם כאשר מבחינה טכנית הדבר אפשרי. רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל לימד שההשגחה האלוקית מונעת מאיתנו את היכולת לכפות מפני האור הגאולי של דורותינו.

 יחד עם זאת, צריך להבחין בין כפייה על הפרט בענייניו האישיים לבין הכרעות על המרחב הציבורי. המרחב הציבורי נקבע על ידי הנציגים במישור הפוליטי, והמילה 'כפייה' אינה מתאימה פה. אנחנו נוסעים בצד ימין של הכביש ולא בצד שמאל מפני שזו ההסכמה שלנו, וגם אם יהיה אדם בודד שירצה בכל זאת לנסוע בצד שמאל לא נחשיב את האיסור עליו ככפייה. ברמה הלאומית אנחנו עושים מה שביכולתנו כדי שהמרחב הציבורי יתנהל באופן יהודי שורשי ויסחוף אחריו את כל הלבבות לעבוד את ה' ברצון ולנהור אל טובו.

מה משמעות  הבחירות לכנסת בעבודת ה'?

בחירות הן תחנת בירור שהאומה מבררת את דרכה ובוחנת את ערכיה ורצונותיה. כמו לכל תופעה, גם לתהליך החשוב והקריטי הזה יש קליפה – הקינטורים, ההשמצות, האינטריגות וגם הכוונות שלא לשם שמים.

הסיגים האלו מכאיבים ודוקרים, אבל סוף כל סופ, אי אפשר לאומה להתנהל בלא ללבן את כל צדדי דמותה.

בתחנה שלפנינו אנו צריכים לגלות את נשמת האומה ודבקותה האלוקית בתורה ובמצוות, ואת פעמי הגאולה שאנו מרגישים בארץ אשר עיני ה' בה.

דווקא בשעה של מפלגות ופלגנות יש לשים לב שכשהאומה כולה שותפה לבחירות – היא גם אומרת שלמרות כל חילוקי הדעות, אנו בונים יחד את עתידנו. ובודאי שהאומה תתגבר על כל חולשותיה ונפילותיה החיצוניות.

כולם מדברים כל הזמן על "המלך", אבל אני חי בדמוקרטיה ולא יודע בכלל מה זה מלך!

חלק מהמשבר האמוני שעובר דורנו שייך להעברת האוטונומיה מהמלך אל העם. כשם שהדמוקרטיה ממנה את העומד בראשה על פי רצון אזרחיה, כך אנו מתמודדים עם נטייה לרצות לראות את התורה ואת מלכו של עולם כשליח של הערכים והרצונות האנושיים. אמנם יש בדבר מעלה, מפני שבאופן כזה הדברים באים מתוך הזדהות אותנטית של האזרחים. אבל בכך איבדנו את הגודל ואת מה שהרבה למעלה מגבולותינו וגדרינו.

המשל של המלך לקוח מימים שבהם היה פשוט לכולם שהמלכות מרוממת את העם למקום אליו האזרחים אינם יכולים להעפיל בכוחות עצמם. במלכות בשר ודם, התפיסה הזו נשברה במידה מרובה של צדק, אבל במלכות שמיים – השותפות של העם היא הצד המשני, ואילו המלך מקשר אותנו לגדלות שמעל ומעבר לכל מידה.

האם רצוי לטוס לחו"ל?

 ההלכה קבעה שיש מספר מוגבל של סיבות שבגינן מותר לצאת מארץ ישראל, ביניהן ללמוד תורה, לשאת אישה ולהתפרנס. אך מעבר לכך, יש את רוח התורה וההלכה. הפסוק אומר שארץ ישראל היא ארץ ש"תמיד עיני ה' אלוקיך בה". היא ארץ השכינה, ארץ הקדושה, שראשית היהדות תלויה בה, שהרי המצווה הראשונה של אברהם אבינו היתה "לך לך". הברית של ה' עם האבות הקדושים הייתה על ירושת בנ