בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

בשביל מה ה' צריך אותנו?

 שאלה זו עמוקה מאוד, ולא זה המקום הנכון לדון בה. חכמי ישראל עסקו בשאלות עמוקות כאלו בהרחבה אין קץ, והנסיון לפתור אותה בתשובה קצרה אינו מוצדק.

בכל זאת אומר משפט אחד: פשוט וברור שאין ח"ו חסרון כלפי מעלה, ה' יתברך שלם בכל מיני השלמויות. על כן, לומר אודותיו את המילה "צריך" היא טעות יסודית.

 עם זאת, העובדה היא שה' יתברך ברא אותנו, ומכאן שהוא רוצה בנו וחפץ בטובתנו, שמח בשמחתנו וטובתנו נוגעת לו עד מאוד, יחד עם זאת שאין הוא נצרך כלל.

 היכולת להבין את שני הדברים בשלמותם נמצאת רק אצלו ולא אצלנו, וכבר אמר רבי מנחם מנדל מקוצק: "אינני מאמין באלוקים שאני יכול להבין אותו".

למה שלה' יהיה אכפת ממני?

אם אתה נמצא כאן, סימן שלה' אכפת ממך, ובעצם אפשר לומר שהסדר הפוך – זה לא שאתה נמצא ולה' אכפת ממך, אלא שמפני שלה' אכפת לכן אתה נמצא. הרי הוא חפץ ורצה בך עוד לפני שנוצרת, מתוך חופש גמור הוא רצה שהדמות שלך תופיע. זו אכפתיות שאין כדוגמתה מפני שבעולם הזה, אכפת לנו רק ממי שכבר נמצא, ואילו ה'אכפתיות של ה' יתברך' היא זו שבוראת את היצורים יש מאין, ולכן היא שורשית ולכתחילית לאין ערוך.

ומכיוון שה' הוא למעלה מן הכל, אין שום חלקיות לפניו והוא אוהב את הכל ומיטיב לכל, וגם חלוקה שבין כלליות ופרטיות אין לפניו: הוא אוהב את הכל כאחד, וכל פרט באופן מיוחד, במידה שווה. לכן אתה יקר בעיניו עד בלי די, וכבר אמר הבעל שם טוב שהקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי כמו אדם שנולד לו בן יחיד לעת זקנה, וגם זה רק מה שהאוזן יכולה לשמוע והפה יכול לומר.

אם ה' יתברך מרומם מכל רגש או צורך, איך אפשר להגיד שאנחנו עושים לו נחת רוח? הוא לא צריך אותה בכלל.

שאלה זו עמוקה מני ים, והיא נכונה לגבי כל התארים האלוקיים. ישראל מאמינים בני מאמינים שהקב"ה מרומם על כל, וגם על המוגבלות להיות אינסופי בלבד. שהרי גם לומר שהוא למעלה מן הכל ולכן איננו רואה, מנהיג או שומע את תפילותינו, אלו ודאי מגבלות. תפיסה זו מייחס ריה"ל בפתיחת ספר הכוזרי לפילוסופיה היוונית.

אלא, הוא יתברך, יש לו כל המעלות כולן, וכל המעלות נמצאות אצלו לא כפי שהן נמצאות אצלנו עם תופעות לוואי של חסרון מוכרח, אלא אצלו הן ללא שום חסרון. על כן אנו אומרים שהוא חכם ולא כחכמתנו, רחום ולא כרחמנותנו, ועל דרך זה אנו אומרים שהמעלה שמאמצינו יביאו נחת רוח לפניו ודאי לא חסרה אצלו יתברך שמו. אולם כל גירעון שיש במושג האנושי של קבלת נחת רוח, אינו נכון בשום אופן חלילה כלפי מעלה.

ה' ברא את העולם בשבילו או בשבילי?

ראשית, יש לגשת לנושאים כאלה ביראת הרוממות ובטהרה גדולה, ואענה בקצרה: אם בן ישאל את אביו: "למה הבאת אותי לעולם – בשבילך או בשבילי?". האם תהיה לאב תשובה טובה? בשביל עצמו זה מאוס מאוד, ובשביל הבן זה קצת בלתי אפשרי, כי הוא הרי לא הכיר את הבן לפני ביאתו לעולם.

אב שישמע שאלה כזאת יכאב מאוד לא רק את מבוכת התשובה, אלא בעיקר את מה שהביא את הבן שלו להיות מוטרד משאלה כזאת. והכאב יהיה עמוק עד דכדוכה של הנפש. התשובה היא שהבאתי אותך לעולם ממקום שאין בו חילוק ביני לבינך. והנמשל מובן: בריאת העולם נובעת ממקור עמוק יותר מן החלוקה שמתארת שניות וזרות בין אבינו שבשמים לבינינו.

מה זה אומר להיות תמים עם ה' אלוקיך?

"תמים" פירושו שלם. שלם פירושו הפשוט והעיקרי הוא שלא לעבוד את ה' בלב ולב, לא לשתף עניין נוסף או אפילו סיג קל בעבודתו, אלא להיות שלמים בכל אישיותנו בדבקות בו. רבותינו הוסיפו פירושים נוספים: על יעקב נאמר שהיה איש תם, כלומר שאינו חריף לרמות ולהתנהל במניפולציות ואסטרטגיות מסובכות, אלא ישר שפיו וליבו שווים.

על כך הוסיפו חז"ל ואמרו "לא תחקור אחר העתידות". הרצון לחזות את העתיד כדי לנסות לשלוט בכל, הוא חזרה על אותו חטא קדמון "והייתם כאלוקים"; אותו רצון להיות בעצמי שולט בשמיים ובארץ.

”תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – לך אחריו בתמימות, האמן בהנהגתו ולך אחריה. אל תנסה לנהל את העולם במקומו.

מה צריך לעשות כדי לאהוב את השם?

הרמב"ם כותב שעל ידי הסתכלות בפלאי הבריאה יתעורר האדם לאהבת הבורא. ויש מי שמסתכל בתורה הקדושה ובאור האלוקי שבה ובכך מתעורר להידבק בנותן התורה.

בעל התניא האריך לומר שכאשר ראובן אוהב אהבה אמיתית את שמעון, ממילא יתעורר גם שמעון באהבה לראובן, בבחינת "כמים הפנים לפנים". ועל כן בהתבוננות באהבת ה' אלינו, שהיא עד בלי קץ, נתעורר גם אנחנו באהבה אליו. וכמאמר הזוהר הקדוש "אלמלי היו יודעים בני אדם, אהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא את ישראל, היו שואגים ככפירים לרדוף אחריו". וכך, רגע לפני שאנחנו מגיעים ל"ואהבת את ה' אלוקיך", אנו מברכים "הבוחר בעמו ישראל באהבה".

ובתמצית אמר הבעל שם טוב הקדוש, שעיקר המצווה היא לתקוע מחשבתו בעניינים המעוררים את האהבה. וכל אחד יבחר איזה מהדברים מעוררים אצלו אהבה ביותר, ויתקע מחשבתו שם.

כיצד אדע שה' אוהב אותי?

 'אדע' הוא בלשון עתיד, כאילו אנו מצפים לדבר שיתרחש בהמשך חיינו ועל ידו נדע. אבל ישראל יודעים מאז ומעולם שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם, כמו שאומר הפסוק בפירוש: "אהבתי אתכם אמר ה'". והדברים חוזרים פעמים רבות אין ספור בתורה ובנביאים, במאמרי חז"ל, בראשונים ובאחרונים.

חז"ל ממשילים את ישראל לבת מלך שאביה אינו יכול להיפרד ממנה מרוב אהבתו אותה. הדבר נכון לא רק כשהיא זוכה לשלמות המעלה בהתנהגות של צדקות ושל דבקות, אלא אפילו כשישראל חוטאים הקדוש ברוך הוא אוהב אותם, כמו שאומר הנביא "שובו בנים שובבים", שגם בהיותם שובבים הם עדיין בנים אהובים.

דווקא מפני שאנו מאמינים בני מאמינים שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו בלא תנאי – דווקא מפני כך אנו משתדלים לחזור בתשובה ולהתרחק מהעבירות, מפני שהן מרחיקות אותנו ממנו יתברך. הוא מצדו אוהב אותנו, אבל מצדנו "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין ה' אלוקיכם". וסוף כל סוף "ארפא משובתם" – מפני שאתם בנים אהובים.

איך אני יכול להיות בטוח שאני עושה את הדבר הנכון בעיני ה'?

יש ספר אחד שפותר את הבעיה הזו בפשטות יתרה, ושמו: שולחן ערוך. אם אתה עושה את דבריך על פי מה שהוכרע להלכה, אתה יכול להיות בטוח שזה רצון ה', וממילא שעל ידי הפעולה הזו אתה מעמיד את כל העולמות וממלא אותם אור אלוקי מנקודת השורש של הימצאותם, ומתוך כך בכל ענפיהם ובכל פרטיהם.

אם הדברים לא הוכרעו בשולחן ערוך והם נוגעים להלכה, צריך לשאול רב, וכך שוב תהיה בטוח שזהו רצון ה'. ואם אלו דברי חול ולא דברי קודש, אתה יכול להיות בטוח שאם רב אומר לך שהדבר מותר – שהוא מותר. אין צורך בביטחון מעבר לכך.

"מלך מהולל בתשבחות". למה ה' צריך שכל הזמן ישבחו אותו?

הצורך הוא שלנו, כדי להכיר בגדלותו האמיתית. כדי להשתייך ולהתחבר אליה, ולזכות להכיר בה, אנו זקוקים לאותם השבחים. המבט שרואה ברצון לשבח בתור חיסרון עוסק בבני אדם, שבקשתם לשבח היא חריגה ממקומם האמיתי.

אבל אצלו יתברך אין שום גנאי בבקשת שבח, מפני שלגדולתו אין חקר, ואין בכבודו פגיעה בכבודם של אחרים היות וכל הבריות יונקות ממנו. עמוק מכך