בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

באופן טבעי אני נוטה להחמיר בהרבה הלכות, האם יש בכך בעיה?

בספרי הפוסקים מופיע רבות הביטוי "המחמיר תבוא עליו ברכה", ויש מקום גדול לשבח את המחמיר מפני שהוא מגויס לעשות את הדברים בצורתם המהודרת ביותר, ובוודאי זו נטייה שיש בה מעלה. וכן מצינו בקרב רבים מרבותינו שגם אם היו מקילים בפסיקתם לציבור, היו מחמירים מאוד לעצמם מגודל יראת השמיים ואהבת ה' שבערה בלבבם.

ויחד עם זאת צריך להיזהר בכמה עניינים: הראשון, שלא תהיה החומרה כזו שבאה לידי קולא. מסופר על רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שיצא מבית הכנסת בראש חודש ניסן לברך ברכת האילנות על עץ אחד, למרות שיש חומרה לברך דווקא על שני עצים. כשנשאל על כך ענה: העץ היה בחצרה של אלמנה שהייתה ממתינה כל שנה שאבוא לברך מאז היו בחצרה שני עצים, ובוודאי שלשמח לב אלמנה יקר הרבה יותר. שנית, שלא תהיה החומרה כזו שגורמת לנו ולאחרים חולשה, רפיון או כשלון בעבירה או בלגלוג על דברי תורה. ושלישית, שהשמחה והחיוניות בעבודת ה' הן דבר עיקרי מאוד, ואם החומרות כרוכות בחנק ודכדוך, כנראה צריך בהן שיקול דעת מרובה.

למה שמים גרטל

המקור הראשון הוא חובה הלכתית של הפרדה בין הלב לערווה, אך בביגוד הנהוג כיום כמעט ואין צורך הלכתי בכך. המנהג לשים גרטל הוא משום "היכון לקראת אלוקיך ישראל". יש בו התחגרות לקראת עמידה לפני המלך ויש בו תזכורת לאבנט שהיו לובשים הכוהנים בעת עבודתם בבית המקדש. נרמזת בו גם מעלה של קדושה בהפרדה בין החלק העליון של הגוף לחלקו התחתון.

האם יש עניין לטבול במקווה מדי יום?

טבילה במקווה היא מנהג בקהילות רבות, צדיקים רבים הלכו בדרך זו וגם הנהיגו כך את צאן מרעיתם. יחד עם זאת, זו אינה הלכה אלא מידת חסידות ויש קהילות שלא נהגו כך.

רבנו הרמח"ל כותב ב"מסילת ישרים" פרק מיוחד שעוסק במשקל החסידות, מה שלא מצינו במידות אחרות, מפני שכשהאדם מתנהג לפנים משורת הדין הוא צריך לשים על לבו היטב שלא ייפגע עניין אחר בעבודתו. אולם בתורת רבנו הבעל שם טוב ותלמידיו, מידת החסידות תופסת מקום גדול מפני שהיא מרכיב יסודי במצוות היותר עיקריות בתורה – אהבת ה', יראת ה' ודבקות בה', שהטהרה היא תנאי גדול להן. לכן גם יחסם למידות חסידות בכלל ואל טבילה במקווה בפרט הוא כאל דבר עיקרי בעבודת ה'.

האם ביהדות יש חשיבות לחגיגת יום הולדת? ואם כן כיצד?

יש שנהגו לחגוג ויש שנהגו לא לחגוג. הנוהגים לחגוג ודאי פותחים בהודאה לה' יתברך על כל החסד הגדול שעשה עמם בעצם לידתם ובכל שנותיהם, ומתפללים לעתיד שכה יתן ה' וכה יוסיף להם, חיים ארוכים מלאי דביקות אלוקית, תורה וקדושה, שפע ושמחה עד בלי די.

ועוד נהגו לערוך חשבון נפש, גם על הצריך תיקון אבל בעיקר לחשב את כל המעלות הטובות והזכויות הגדולות שזכו להם בימי חייהם.  ומעלה גדולה באדם שבשעה שחייו הפרטיים מאירים, יזכור שהוא חלק מן האומה הישראלית ויקשר את עצמו ואת חייו עם כללות ישראל, וישמח שזכה להיות בן שמוסיף עוד אורה לאומה הגדולה הזאת.

למה אסור לעשות קעקוע?

היה לי תלמיד בישיבה שכתב בכשרון רב חוברת המבארת למה יש איסור נגיעה בין איש ואשה שאינם נשואים. הוא ביקש ממני לעבור עליה, אך מתוך היכרותנו חששתי שיהיו בינינו חילוקי דעות חריפים והעדפתי להימנע. אך הוא דחק בי וקראתי את החוברת. אכן היו בה הסברות נפלאות על עומק הקשר שבא על ידי מגע גופני, העוצמות האדירות של תקשורת בין גברים לנשים, הפלא של הנאמנות הזוגית וכל כיוצא בזה. אך אכזבתי אותו כשאמרתי לו שכל מה שהוא אומר יפה מאוד אבל הוא לא סיבה לאיסור נגיעה, ואילו את הסיבה האמיתית הוא לא כתב: שכך ה' יתברך אמר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. שהרי אם ניתן את החוברת לאדם שאינו מקיים תורה ומצוות, הוא יכול להתפעל מההסברים אבל ככל הנראה לא יימנע מנגיעה בגלל זה. ואילו אנשים שאינם חשופים לשיח של טעמים והסברים נפלאים כאלה אלא למשמעת מחודדת ללא טעם, בהחלט שומרים על האיסור.

ועל אותו משקל, יש הרבה הסברים למה לא לעשות קעקוע, אבל מעבר לכולם הסיבה האמיתית היחידה שגורמת לנו לא לעשות קעקוע היא מפני שזהו רצון ה' יתברך. בין כשאנו מבינים ובין כשלא, בין כשההסברים ערבים לחיכנו ובין כשהם נראים שייכים לזמנים אחרים. אבל הוא יתברך ותורתו מעל כל זמן וטעם, וכל שאנו טועמים בה הוא ענפים שמשתלשלים עד אלינו, אבל הם לא הסיבה האמיתית והם לא תנאי.

אהבת את המאמר? שתפו