הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא אִישׁ (במדבר רבה ט: מה), שֶׁהוּא אִישׁ מִלְחָמָה (שמות טו ג), וְיִשְׂרָאֵל נִקְרָאִין אִשָּׁה (במדבר רבה, שם). וְזֶה שֶׁכָּתוּב (קידושין א, א): "הָאִשָּׁה נִקְנֵית לְבַעְלָהּ" – שֶׁיִּהְיוּ נִקְרָאִין אִשְׁתּוֹ כִּבְיָכוֹל – "בְּשָׁלוֹשׁ דְּרָכִים": אַחַת בְּכֶסֶף, בְּחִינַת חֶסֶד, יְמֵי הַחֶסֶד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַיְּעוֹ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל בַּתְּחִלָּה וְאָז כּוֹסֵף וְחוֹשֵׁק וּמִתְלַהֵב בְּתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה נִקְרָא גַּדְלוּת רִאשׁוֹן. וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּלֵּק זֶה, וְנִקְרָא יְמֵי הַקַּטְנוּת. וְגַם שֶׁאֵינוֹ כּוֹסֵף וְחוֹשֵׁק, מִכָּל מָקוֹם עַל צַד הַהֶכְרֵחַ צָרִיךְ לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּשְּׁטָר, שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר שֶׁנִּקְרָא שְׁטָר, בֵּין בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּלִמּוּדוֹ וּבֵין בַּתְּפִלָּה, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְתִּי מִמּוֹרִי זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא זֶה שֶׁיֵּשׁ סְגֻלָּה כו', עַד שֶׁיַּחֲזֹר אַחַר כָּךְ לְהִתְעַנֵּג בּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי שֶׁבָּאוּ הַמּוֹחִין בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁנִּקְרָא בְּבִיאָה, שֶׁהוּא זִוּוּג שֵׁנִי הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה.
כתר שם טוב, י
התורה הקצרה הזו כוללת בתוכה מקורות מסוגים שונים הדוברים "שפות" שונות, ולפיכך דורשת יכולת פענוח מורכבת.
המדרש מלמד שבין הקדוש ברוך הוא לישראל מתקיים יחס זוגי, כביכול, של איש ואישה, ובמשנה אנו למדים על שלוש דרכים שבהן האישה נקנית לבעלה – בכסף, בשטר ובביאה. כל אחת מדרכים אלו נושאת תכונה מיוחדת: הכסף מגלם הנאה מסוימת. השטר מגלם את עצם המחויבות. הביאה היא העמוקה שבדרכי הקניין, הן משום שהיא הקרובה והאישית ביותר והן משום שהיא פועלת פעולה ממשית של "והיו לבשר אחד".
הגדלוּת, והנפילה הראשונה
הבעש"ט מלמד ששלוש דרכי הקניין קיימות גם במערכת היחסים שבין ה' יתברך לישראל. בדבריו הוא עושה שימוש במושגים קבליים של "גדלות ראשון", "ימי הקטנות" ו"זיווג שני". תורת הקבלה מלמדת שתהליך שלם של התפתחות נפשית מורכב משלושה מצבים של מוחין (תודעה): גדלות ראשונה־קטנות־גדלות שנייה.
נבאר את משמעות השלבים הללו בהקשר שלנו: גדלות ראשונה היא תחילת התהליך שבו האדם דבק בה', מדרגה ראשונה של התפתחות המנערת את האדם מתוך הקטנות הבסיסית שבתחילת הדרך, ומגדילה אותו. ימי הקטנות הם מבחן של התמודדות, כאשר מתגלה שמצב הגדלות של התודעה לא היה קבוע, ועדיין נותרה בפני האדם כברת דרך משמעותית. האתגר המוצב בפניו כעת הוא לדבוק ביעד, גם כאשר נדמה שהוא מתרחק והולך. אם יעמוד בו, יבואו ימי גדלות שנייה, המבטאים הפנמה אמיתית ובת קיימא – האדם היה לעובד ה' וקנה את מדרגתו הרוחנית בקניין גמור.
הקטנוּת מכינה לדרגה חדשה
כעת, נרכיב את שתי המערכות זו על זו ונקבל את התמונה השלמה של דברי הבעש"ט: גדלות ראשונה, או זיווג ראשון, היא ראשית היחס שבין הקדוש ברוך הוא לנשמת איש יהודי. היחס הזה מתאפיין בהשפעה מרובה של חסד, שנמשל בקבלה לכסף, הן משום שהקדוש ברוך הוא גומל אתנו חסד וחושק בנו גם בטרם נהיה ראויים לכך, והן משום שהמשכת השפע האלוקי המביא את האדם לידי "התלהבות בתורתו ועבודתו יתברך", היא התגלמות החסד. אמנם, כטבעו של כסף, אין כאן ייחוד פנימי. הכסף עובר לסוחר, ניתן להוצאה ובסופו של דבר תם, וכדברי הבעש"ט: "ואחר כך נסתלק זה"…
כתום הכסף מגיעים ימי הקטנות, שבהם נדרש האדם לקיים את השטר – לדבוק באותיות התורה והתפילה הכתובות עלי ספר (כדוגמת השטר) גם כשאין החסד הא־לוהי מאיר לו מתוכן.
מי שעמד בניסיון ימי הקטנות – אשרי חלקו. הם המכינים את הדרך לימי גדלות שנייה, זיווג שני, שגומר את הקניין ומייחד את הנשמה עם אור ה' יתברך בתכלית. בימים אלו שב האדם למצוא עונג פנימי בתורתו ובתפילתו, וזאת הפעם לא מדובר בתופעה חולפת של התלהבות חיצונית בלבד אלא במוחין – התפתחות אמיתית של התודעה שעתידה לתת את אותותיה בכל רבדי הנפש.
