מהבעש"ט זלה"ה. כל העושה מצווה אחת מיטיבין לו ומאריכין לו ימיו כו' (קידושין א: י). דמצינו שלא אמר הקדוש ברוך הוא רק מצוות עשה אחת במפורש (מכות כד, א), אנכי ה' אלקיך (יתרו כ, ב), והיינו לכוונה זו דגם בקיים מצווה אחת כראוי סגי. ובאמת יש סברא ברורה לזה על פי החקירה שכתבו הראשונים בראוי לידע סוד אחדותו יתברך, כי בכל מקום שאני תופס ואוחז בקצה וחלק מחלק האחדות – הרי אני תופס כולו, וכן שמעתי ממורי והבן.
והנה מאחר שהתורה והמצוות נאצלו מעצמותו יתברך, שהוא אחדות האמיתי, אם כן כשמקיים מצווה אחת על מכונה ובאהבה, שהוא הדבקות בו, ותפס במצווה זו חלק האחדות, אם כן כולו בידו כאילו קיים כל המצוות שהם כללות אחדותו, פרצוף שלם כביכול, והבן. ודברי פי חכם חן. [וכן כתב בזוהר נשא דף קכ"ד במקיים מצווה אחת על מתכונתו סגי].
(כתר שם טוב סימן ר"נ)
פירורי אינסוף
"כל העושה מצווה אחת מיטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ". כל מצווה היא שער לאינסוף. בכל מצווה אנו דבקים בעצמותו יתברך. אין בדבקות הזו "קצת" או "הרבה", אין בה "חלקי" או "זמני".
הבעל שם טוב מסביר את העיקרון הגדול הזה בשתי שפות. בשפת הפילוסופיה: "בכל מקום שאני תופס ואוחז בקצה וחלק מחלק האחדות – הרי אני תופס כולו". בשפת התורה: הקדוש ברוך הוא אמר בעצמו רק מצווה אחת – "אנכי ה' אלקיך". את כל השאר שמענו מפיו של משה רבנו.
האם פירוש הדבר שדי במצווה אחת בלבד? או אולי מי שיקיים את מצוות "אנכי" כמו שצריך יהיה פטור מכל שאר המצוות? לא. הקדוש ברוך הוא לא נתן לחינם עוד תרי"ב מצוות. אבל מצוות "אנכי" מכוונת אותנו לראות את העומק האינסופי שבמצוות התורה, כדי שנדע לקיים כל אחת מהן על מכונה, באהבה ובדבקות. כדי שנבין שמצוות תפילין, למשל, אינה רק עניין פרטי שיש לו כוונה פרטית, אלא מבטאת קודם כל חיבור למי שעומד מאחוריה – "אנכי".
להיות או לא להיות
אלא שיש גם צד שני. המשנה שבה עוסק הבעל שם טוב מצוטטת רק בחלקה. בהמשך היא אומרת בדיוק להפך: "וכל שאינו עושה מצווה אחת אין מיטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ". קשה להבין: לאן הלכו תרי"ב מצוות אחרות, שכל אחת מהן היא קצה מהאחדות – ועל ידה האדם תופס ואוחז בעצמות ה'? איך מצווה אחת יכולה לעקור את כל זה?
אבל באמת, אם נהיה הגיוניים, מוכרחים להודות שיש צד שני גם לעיקרון הפילוסופי שהוזכר לעיל. כך מצוטט הבעל שם טוב עצמו במקום אחר (סימן ס"ה): "המדבק את עצמו בחלק אחד מן האחדות דבוק בכולו, והוא הדין ההפך". הצד השני הזה קיים גם ב"אנכי ה' אלקיך", מצוות עשה שנאמרה מפי הגבורה כשהיא כרוכה במצוות לא-תעשה: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".
לאור זאת, כך יש להבין את עומק דברי המשנה על פי הבעל שם טוב: כמו שהדבקות בה' אינה עניין של כמויות ומספרים אלא של איכות, מצווה אחת בעומק של אינסוף, בדבקות של "אנכי ה' אלקיך", כך גם הפירוד מה' – חלילה – יכול להתחולל בבת אחת, במעשה אחד שנעשה או שלא נעשה, בפירוד של "אלהים אחרים על פני". שתי המצוות הללו הן פעימת החיים שלנו. דופק של חיבור או פירוד, להיות או לחדול, שנוכח בכל מצווה בפני עצמה וקורא לנו תמיד להתנער מהמבט המצומצם והמאובק, להתעלות מן הפרטים אל הכלל, להתכנס אל הרגע הנורא והחי ביותר שידענו – זה שבו עמדנו תחת ההר וידענו ברור שתורה היא רק "אנכי" ו"לא יהיה לך", להיות או לא להיות.
