החסיד ר' יקותיאל ליעפליער קיבל ברכה מיוחדת מהאדמו"ר הזקן (עליה סיפרנו בפעם שעברה) ומאז הוא התחיל "לחיות". מדי פעם הוא היה מרגיש מין הבזק אור אלוקי, נהפך לאיש אחר ואומר בניגון: "יש לצאת בריקוד, יש לצאת במחול". מי שהיה נתקל בו באותו רגע היה חייב לרקוד איתו.
ה"חיות" הגדולה של ברכת אדמו"ר הזקן גרמה לו להיות עובד ה' אבל הבנתו בתורת החסידות נשארה מצומצמת. להבנה בחסידות הוא הגיע אחרי שהאדמו"ר הזקן הסתלק ו"הרבי האמצעי" קיבל את הנשיאות של חסידות חב"ד.

לא מצליח כמו האפרוח
אדמו"ר האמצעי השקיע המון בחינוך החסידים. הוא פקד על האברכים הצעירים – שעדיין לא התחילו לעבוד בצורה מסודרת – ללמוד כל יום לפחות שלש שעות חסידות. הציווי הזה יצר שינוי עמוק ומאות אברכים התעמקו בלימוד החסידות. רמת ההבנה בחסידות גדלה והתעצמה ואברכים רבים שרכשו הבנה מעמיקה במאמרי החסידות היו יוצאים לעיירות האזור ומלמדים חסידות.
פעם, הגיע אחד מאברכים אלה לעיר ליעפלי. במהלך שהותו הוא היה מגיע לבית המדרש בכל יום וחוזר בעל פה על מאמר של האדמו"ר האמצעי ומסבירו בטוב טעם.
ר' יקותיאל החנוני היה מגיע לשמוע את דברי החסידות, אבל המאמרים היו עמוקים מאד וקשים להבנה.
כך מתאר הרבי הריי"ץ את מה שהתרחש באותם רגעים:
"בהיות האברך בעל כשרון נפלא בהשכלה והשגה ונוסף לזה דברן נפלא, אשר כל הגה היוצא מפיו היה מחוטב וברור מילולו, הנה פעל רושם עז על כל השומעים.
אמנם החסיד ר' יקותיאל בהיותו בעל שכל לא גדול לא הבין את המאמרים ההם. הדבר נגע אל לבו במאד ודיכא את רוחו, והיה שפל בעיני עצמו מזה, ומייסר ומוכיח את עצמו בקריאת שמות של בוז".
ר' יקותיאל לא הצליח לעכל את המתרחש למול עיניו. הוא היה בן ארבעים וחמש. והנה, לאחר חמש עשרה שנים בהן היה נוסע לאדמו"ר הזקן באופן קבוע, מקבל ממנו ברכות ולומד חסידות בכל יכולתו, פתאום, מגיע לעיירה אברך צעיר, "אפרוח ממש", וחוזר מאמרי חסידות עמוקים ונפלאים בניגון ובחיות, והוא – ר' יקותיאל – לא מצליח להבין כלום!

הרצון הוא כוח אדיר
הההרגשה הזאת שברה אותו. הוא צם, אמר תהלים בדבקות ובבכיות והתפלל שיזכה להבין את דברי החסידות. הוא ביקש מאותו אברך שיסביר לו באופן אישי את המאמרים, הוא למד איתו שלשה שבועות, אבל שום דבר לא עזר – הוא לא הצליח להבין את המאמרים.
בסופו של דבר, החליט ר' יקותיאל לנסוע ללובביץ', לספר לרבי מה עובר עליו ולבקש ברכה.
וכך ענה לו הרבי:
"אין לך דבר העומד בפני הרצון. הרצון הוא כוח אדיר שיכול להזיז ולדחוף את הנפש לגלות את הכוחות הפנימיים העצומים שמסתתרים אצלנו עמוק בפנים".
כששמע ר' יקותיאל את המילים האלה הוא החליט שהוא לא יזוז מלובביץ' עד שלא יתקן את הבעיה, ולא משנה כמה זה יהיה קשה לביצוע. הוא נשאר בלובביץ' ארבעה חודשים ולמד חסידות ביגיעה עצומה, "ביגיעת נפש וביגיעת בשר".
הוא לימד ותרגל עם עצמו איך לחשוב ולהתעמק ברציפות במשך שעות ארוכות ואיך לחזור ולשנן את אותו נושא עשרות פעמים. בעקבות המאמצים האדירים שהוא השקיע, הפך ר' יקותיאל ליעפלער לאחד המבינים הגדולים בתורת החסידות, והספר העמוק ביותר של האדמו"ר האמצעי, "אמרי בינה", נכתב במיוחד עבורו.
הבנה אמיתית בחסידות תלויה באדם עצמו. רק על ידי עבודה ויגיעה עצמית אפשר להתעלות באמת בהבנת החסידות.

he.rabbiasi.com