פרקי אבות פרק א | בעבותות

פרקי אבות פרק א | בעבותות

מ"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" לומד הרבי מלובביץ' כמה רעיונות, כל אחד הוא פנינה בפני עצמה:

לאהוב גם בריות
צריך לאהוב כל יהודי גם אם הוא רחוק מהתורה ואפילו אם הוא "ברייה" בעלמא, כמו "יצור נברא", שלא רואים בו שום מעלה מעבר לכך שה' בראו, וצריך לאוהבו ולמשכו "בחבלי עבותות אהבה"!
כל יהודי הוא קודש קודשים. גם אם הוא רחוק מהתורה, קיימת כלפיו מצוות אהבת ישראל בשלמות ממש. גם בגלל מעלתו כחלק מכלל ישראל וגם בגלל מעלות אישיות נסתרות שיש לכל יהודי בפני עצמו.

אוהב וגם מקרב
יש גם לאהוב אותו וגם לקרבו לתורה. לאהוב אותו לא על מנת לקרבו, אלא לאהוב באמת ולקרב בגלל האהבה.
אם הוא ערום מהמצוות זה מפריע לי ועליי לעזור לו להתלבש לא פחות ממה שהייתי עוזר למי שערום מבגדים, "כי תראה ערום וכיסיתו". הקירוב זהו חלק חשוב מהאהבה והדבר הכי טוב שאפשר לתת ליהודי –  "אין טוב אלא תורה".
אבל האהבה מתבטאת גם בעניינים אחרים, ואדרבה, צריך להקדים את ביטוי האהבה בעניינים הגשמיים ולהדגיש שהאהבה היא לא רק על מנת לקרבו לתורה. אגב, כך גם יש יותר סיכוי שיתקרב.
ואם לא הצלחתי בקירוב לא הפסדתי את החלק הראשון שהוא מצוות אהבת ישראל: "וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה', והן לא – לא הפסיד שכר מצוות אהבת רעים" (תניא פרק לב).

מקרבו לתורה ולא את התורה אליו
יש לקרב את הרחוקים לתורה ולא לקרב את התורה אליהם.
גם כשמדובר ביהודי רחוק, הדרך לקרב היא להראות לו את האמת של חיי תורה ומצוות ולהציע לו להתקדם צעד אחרי צעד עד שיצליח לקיים הכל. אסור 'לעקם' את התורה לכיוונו על מנת לקרבו אליה, על ידי פשרות וחצאי אמיתות; יהודי מתקרב דווקא כשברור לו שמגלים לו את כל האמת ומתוך אהבה, ואין זה סותר לכך שמציעים לו להתקרב בהדרגה.

הוי מתלמידיו של אהרן
את האהבה והקירוב אנו למדים ממעשיו של אהרן דווקא.
אהרן היה כהן גדול ומופרש מכלל הציבור – "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", ובכל זאת הוא עצמו הלך לתת ליהודים אהבה ולקרבם, ואפילו יהודים נמוכים במיוחד, ולא סמך על כך שאחרים יעשו את העבודה. אהרן יצא לפשר ולהשלים בין יהודים שרבו ובכך מלמד אותנו את הדרך: "יצא ממקומו ויחזור בעולם וירדוף שלום בישראל" (אבות דרבי נתן במשנתנו). הוא לא הרגיש כ"זקן ואינה לפי כבודו" וטרח דווקא בעצמו ברדיפת שלום ואהבת ישראל.
ועוד עניין מיוחד: אהרן הכהן הגדול היה זהיר מאוד מכל חשש טומאה, הוא לא היקל כלל בהלכות ונכנס לבתים זרים רק אחרי בדיקה לאן הוא נכנס ומאיפה נכנס, אבל נכנס! הוא הצליח למזג בין זהירותו המופלגת בהלכות טומאה לבין קירוב הבריות הרחוקות ביותר.
דבר דומה לגבי אהרן מצינו בחז"ל על הפסוק שנאמר בהדלקת המנורה: "ויעש כן אהרן – מלמד שלא שינה". לכאורה מהו החידוש בכך שלא שינה? מוסבר שאף שהוא הדליק את הנרות בהתלהבות עצומה ובכוונות עמוקות וקירב את כל היהודים, את כל הנרות, לאהבת ה', יחד עם זאת הוא לא שינה מההלכות ומדקדוקיהן.
שנזכה להיות מתלמידיו של אהרן, לאהוב באמת וללא תנאי כל יהודי כפי שהוא, ומתוך כך גם לקרב אותו לתורה כפי שהיא – בלי לוותר על קוצו של יו"ד.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן