איך תמתק החסידות משנה כל כך מדכאת? את המצוות צריך לקיים מתוך שמחה וחיות, ודרך החסידות היא להתבונן במעלת הנשמה ובגדולת הבורא, ומדוע מופיעה כאן התבוננות בשפלות הגוף – טיפה סרוחה, רימה ותולעה?
וגם, מהו סוד האריכות ושלושת החלקים במשנה זו?
ה', האדם, העולם
האר"י הקדוש מסביר ששלושת חלקי המשנה מכוונים כנגד שלוש דרגות: צדיקים, בינוניים ורשעים. והרבי מלובביץ' מקביל אותן לשלושה חלקים בעבודת ה': "עשה טוב" בענייני קדושה, עבודת בירור בעניינים סתמיים שבעולם הזה, ו"סור מרע" כשהרע מנסה לגבור עלינו.
[ובעולמות העליונים: עולם הבריאה שרובו טוב, עולם היצירה שהוא מחצה על מחצה, ועולם העשיה שרובו רע].
הצדיק צריך להסתכל בשלושה דברים. וביחס אליו המשנה לא מפרטת אותם כי הם הם שלושת ה"דברים" שנזכרו בתחילת המסכת שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים. על הצדיק להיות "מסתכל" – מונח בהם בלבד, ואז אין שום אפשרות שיגיע אפילו "לידי עבירה": לעבירה ממש ברור שהוא לא יגיע מכיוון שהוא צדיק. ואף ל"יד" וגרם ל"עבירה" שהיא מלשון מעבר – מעבר מענייני קדושה גלויה שעוסק בהם תדיר לענייני הרשות – גם לידי מעבר זה לא יגיע, כי לא יהיה לו פנאי לכך.
פירוש נוסף ב"הסתכל בשלושה דברים" של הצדיק, הם האלוקות, הנשמה וסביבת העבודה שלה – העולם: הצדיק "מסתכל" בכך שנשמתו גם כפי שהיא בעולם הזה ממשיכה להיות קשורה בייחוד גמור בקדוש ברוך הוא, ולכן אין הוא יכול לרדת לשום דרגה נמוכה פחות מקדושה גלויה ודבקות בה'. מתוך כך הוא מקדש את עצמו גם במותר לו.
מאין, לאן, מי
החלק השני במשנה מדבר אל ה"בינוני", אצלו דומיננטיים שני היצרים. גם אתו הדיבור הוא בטוב אבל דורש פירוט ושכנוע, להשפיע עליו שלא ייכשל ולא ייפול: "מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין". באת ממקום גבוה, תחת כיסא הכבוד, ואתה הולך למקום גבוה בשליחותך בעולם הזה ובעלייתך לעולם הבא, ורק לה' אתה 'עושה חשבון'.
ועל פי פירוש פנימי של האר"י שפיתח האדמו"ר הזקן: "דע מאין באת" – תרגיש את הנשמה הגבוהה שלך שקשורה ל"אין".
"ולאן אתה הולך" – המקום שבו אנחנו הולכים הוא העולם הזה שאין לו קיום בפני עצמו, הוא "לאן"; שואלים עליו לאן ומה היעד כי הוא בטל לתכליתו. ולאחר עבודת הנשמה היא תגיע לבחינת "לאן" למעליותא (מלשון 'אין' נעלה עוד יותר מה'אין' ממנו הגעת), שהם הגילויים הקשורים לתחיית המתים.
"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", הקדוש ברוך הוא כפי שמתגלה בבחינת מ"י, "מ"י ברא אלה", דרגה רוחנית גבוהה, בחינת עתיקא קדישא, "מ"י גילה לבני רז זה".
הדיבור לרשע
ורק החלק השלישי במשנה בא לזעזע את הרשע ולדבר אתו בשפתו ובמושגיו, לשבור את הקליפות שיש בעולם הזה.
כל הגשמיות היא מטיפה סרוחה ותסתיים בעפר, רימה ותולעה. הדבר היחיד האמיתי והנצחי הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. כאן מופיע ההנגדה המוחלטת בין הרע לטוב, שפלות הרע ורוממות מלכות ה'.
