אין לך חשק ללמוד תורה? אל תחכה עד שיהיה לך חיות וחשק, למד בקבלת עול מלכות שמים! ענייני העולם טורדים ומטביעים את החיות שלנו בתוכם והלימוד בקבלת העול הוא בעצמו יסיר את העול מענייני העולם שמפריעים לך ללמוד: "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ", אז תצליח ללמוד גם בחשק ובהתלהבות.
"אדם לעמל יולד" ובעולם הזה דברים לא הולכים חלק ובקלות, בכל מקרה יוטל עליך עול, אלא שבידיך להחליט האם העול יהיה עול של עולם הזה או עול לימוד תורה. "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשא". שני ה'עול'ים דומים מבחינה פנימית, ולכן האדם יכול להחליף ביניהם: עיקר העול בענייני העולם הוא התרוצצות המחשבה והקושי להחליט איך בדיוק ובמה להשקיע בפרטי עבודתו. את העול הזה אפשר להחליף בלימוד תורה שגם הוא שואב את האדם לסברות ודיוקים לכאן ולכאן ומהווה תחליף חיובי לעול דרך ארץ. כמו שכתוב בזהר על פרטי העבודה בגלות מצרים: "'בעבודה קשה בחומר ובלבנים' – בעבודה קשה זו קושיא, בחומר זה קל וחומר, ובלבנים זה ליבון הלכה".
יש לך חשק גדול, התמדה, התלהבות, הנאה ועונג מלימוד התורה? אל תסתפק רק בהנאה, תוסיף לה גם קבלת עול. קל להבין שאם לימוד התורה נותר בגדר 'הובי' בלבד, משהו עקרוני חסר בו. טבעי וראוי ליהנות מדברי תורה ולהתענג עליהם, אבל על ידי קבלת עול האדם מתעלה מעל הטבע שלו ומתחבר לאלוקות שבתורה. בכך האדם "יוצא מעצמו" לגמרי ונהיה כלי לאלוקות. מאותה סיבה, לאחר שבני ישראל אמרו בהתלהבות "נעשה ונשמע", כפה עליהם הקדוש ברוך הוא הר כגיגית והכריח אותם לקבל את התורה.
ברמה הגבוהה הזו נבין טוב יותר את "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". הרי מלכות ודרך ארץ אינם עניינים רעים! התורה עצמה אומרת שעל ידם ניתן וצריך לחיות בעולם, שהרי "דינא דמלכותא דינא" ו"אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", וכמו כן בענייני העולם: "הנהג בהם מנהג דרך ארץ", אבל כל זה נכון למי שנוהג על פי הטבע! אבל אדם שמקבל על עצמו את העול של התורה שלמעלה מהטבע, נעשה פטור מהעול הטבעי, כי הוא מעמיד את עצמו מעל לגדרי העולם ויש לו עול רוחני שפוטרו מהגשמי.
איך מקבלים עול? משנים הרגלים, אפילו הרגלים טובים! למדת עד הקצה? תעמיס עוד קצת! גם למתמיד גדול יש גבול, ובשביל לשנות את הטבע מוכרחים לקבל עול, כמו שאומרת הגמרא ש"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת פעמים" ולכאורה מה ההבדל הגדול, הרי הוא הוסיף רק פעם אחת ביחס למאה פעמים! אלא שהפעם הזו היא שינוי הרגילות שלו והיציאה מהטבע ולכן הוא כבר "אינו דומה" למאה (!) הראשונים. עכשיו הוא דבוק בקדוש ברוך הוא ממש מעל הטבע, גם מעל ל'טבע הקדושה' שהיה אצל האדם לפני כן.
[שיחות הרבי מליובאוויטש]