שינוי פנימי
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן
הנה פירש רש"י: "להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה". אמר רבי מנחם מענדל מקוצק בשם רבו, היהודי הקדוש מפשיסחא, שבכל יום בעת אמירת "שלא עשני גוי" הרגיש בנפשו שנשתנה מיום אתמול כאילו אמש היה גוי ורק היום נעשה יהודי. וזהו "שלא שינה", שלא נעשה אצלו הרגל ישן. ועוד אמר: "שלא שינה" – שלא נשתנה לעיני הבריות, ולא עשה שום תנועה מבחוץ, וכל עבודתו הייתה רק בלבו פנימה. [ע"פ שיח שרפי קודש, בהעלותך]
ממה ה' שמח?
כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
על דרך משל ומליצה: כאשר יביאו מתנה לשר אחד פחות הערך, אזי המתנה עצמה חביבה עליו; מה שאין כן כשיביאו מתנה לשר גדול הנה המתנה עצמה אינה חשובה כלום בעיניו, כי יותר ויותר מזה יש באוצרותיו, ורק נדבת לבו של הנותן חביבה עליו, מה שעלה ברצונו ליתן לו מתנה. וכך היא גם מידתו יתברך, כי מה בצע לו בלויים, הלא מלפניו יחילו כל יושבי תבל וכל שרפי מעלה עומדים עליו באימה וביראה לעשות רצון קונם וחפץ צורם, על כורחך אין חביבות הלויים לפניו אלא על מה שאומר הכתוב כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי, כי עצם הנתינה שלהם, מה שעלה בדעתם שיקרבו וימסרו עצמם לעבודתו יתברך, זה חביב אצל הבורא… וזהו שאומר לפניו: וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם… וְטִהַרְתָּ אֹתָם, כי אחר שמהמתנה עצמה אין הוא יתברך נהנה, רק מרצון הנתינה, אם כן צריך שיהיה הרצון ברוב טהרה וקדושה. [ע"פ רבי לוי יצחק מברדיטשוב, קדושת לוי, בהעלותך]
הפסקה מקדמת
עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ
כמו מי שנוסע לעסקיו, ובאמצע דרכו נח באכסניא מטרדות הדרך, ואז בזמן המנוחה מתבונן על מטרת נסיעתו, להרוויח בעסקיו ולהביא טרף לביתו, ועל ידי המנוחה הזאת הוא מתעורר ביתר מרץ, שלא יעבור עליו זמנו לריק, ויביא רווחים חשובים הביתה. ואז התועלת של המנוחה היא לא פחותה מתועלת הנסיעה. וזהו עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, הזמן של המנוחה ויישוב הדעת, הן בשבת והן בימי החול, הם כמו בעת בחינת יסעו. [ע"פ רבי אברהם וינברג מסלונים, בית אברהם, בהעלותך]
אתה קטן אתה גדול
עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף
הנה הרב הקדוש בוצינא קדישא מורנו רבי דוב בער זללה"ה אמר על פסוק עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת שהוא נוטריקון – חצי צורות. כלומר: שיחשוב אדם שהוא אינו רק חצי צורה, ואי אפשר לו לעשות שום דבר גשמי או תחבולה בלתי רצונו יתברך, ולאידך גיסא כשהוא הולך בדרך הישר ומקיים התורה והמצוות הרי הוא משלים הצורה העליונה. ויחשוב כמה גדול ערך מחשבותיו ודיבוריו ומעשיו, שהוא משלים הצורה העליונה. [ע"פ רבי אברהם חיים מזלאטשוב, אורח לחיים, בהעלותך]
הכל תלוי באמונת חכמים
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן
אמרו חכמינו ז"ל שוַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן נחשב לספר מיוחד בפני עצמו, והוא פלא מאוד, מדוע זאת הפרשה הקטנה תהיה נחשבת לספר אחד מספרי התורה יותר משאר כל פרשיות התורה שיש בהן מצוות רבות? והלא גם עשרת הדיברות אינם נחשבים לספר בפני עצמו. והטעם, כי כל התורה כלולה באמונת חכמים, שזכו לתקן על ידי נסיעתם דייקא, על ידי שנסעו אחרי הארון שהלך לפניהם, שעל ידי זה נתווספו ספרים הרבה. ועל כן בכל המקומות שבאו לשם קיבלו שם תורה הרבה, ועל כן נעשו מהנסיעות בעצמן ספר תורה. ועל כן נחשב וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן לספר מיוחד, כי כל התורה תלויה בזה, דהיינו באמונת חכמים שזכו על ידי הנסיעות. [ע"פ רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות חו"מ, הל' פיקדון וד' שומרים ה: כא]
הדעת והפרנסה
שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ
לפי הגדלת הדעת, כן הפרנסה באה בנקל. כי פרנסה בנקל תלויה בדעת, כמו שכתוב: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – "בשטוּתא". כי כל מי שחסר דעת ביותר, הוא יגע וטורח אחר פרנסה ביותר. [ע"פ ליקוטי מוהר"ן ח"א נו: ו]
