גלגול נשמות
אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ
נראה דהנה יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא, צדיק אחד יש שעובד הבורא ברוך הוא בהתלהבות גדול והוא לעצמו, ואינו מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדי הבורא ברוך הוא, רק שהוא בפני עצמו לבדו עובד הבורא. ויש צדיק אחד שעובד הבורא ומחזיר הרשעים להיות גם כן מעובדי הבורא, כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שעל זה נענש נח, על שלא היה מוכיח הרשעים שבדורו, והוצרך להתגלגל במשה. ומשה היה מתקן, שהיה מוכיח תמיד כל ישראל. וזה פירוש אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, רצה לומר: רק עם האלקים היה מתהלך נח, אבל לא היה מתהלך עם הבריות לקרבם להיות מעובדי הבורא ברוך הוא. [ע"פ רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, קדושת לוי, פרשת נח]

פתח בחושך הזה
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו, ונשאר בחושך, ואין יכול להתפלל. ויש פתחים הרבה בחושך הזה לצאת משם, אבל האדם הוא עיוור ואין יודע למצוא הפתח. ודע שעל ידי אמת זוכה למצוא הפתח. כי עיקר אור המאיר הוא הקב"ה, כמו שכתוב "ה' אורי וישעי" (תהלים כז א). ועל ידי שקר הוא מסלק את הקב"ה, כמו שכתוב "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" (שמות כ ז), כי "דֹבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא ז). אבל על ידי אמת הקב"ה שוכן עמו, כמו שכתוב "קרוב ה' לכל קֹראיו לכל אשר יקראֻהו באמת" (שם קמה יח). וכשהקב"ה עמו, הוא מאיר לו איך ליצא מהחושך המונע אותו בתפילתו. וזה פירוש צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, פירש רש"י: "יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טוב". והחילוק שבין חלון לאבן טוב, כי החלון אין לו אור בעצמו, אלא דרך שם נכנס האור, אבל כשאין אור – אין מאיר. אבל אבן טוב, אפילו כשאין אור מבחוץ – הוא מאיר בעצמו. על כן יש אומרים, היינו שיש בני אדם האומרים ואמירתם נעשה חלון, שאין בדיבוריהם כוח להאיר להם בעצמם. ויש אומרים שאמירתם נעשה אבן טוב ומאיר. ודע שהכול לפי גודל האמת, כי עיקר האור הוא הקב"ה, והקב"ה הוא עצם האמת, ועיקר השתוקקות של ה' יתברך אינו אלא אל האמת. וזה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, ראשי תיבות אמ"ת. כי על ידי אמת הקב"ה חומד מלמעלה לשכון עם האדם. ואז וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים, כי התיבה היוצאת באמת היא תשים לך פתח בחושך שאתה ניצוד בו. [ע"פ רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן ח"א ט: ג]

מבול פרנסה
הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ
הנה לכאורה אינו מובן עניין המבול, שאם היה רק להעביר ולשחת האנשים החוטאים, הלא ברגע אחד היה ביכולתו להעבירם. אך באמת בא המבול לטהר את הארץ, ועל כן היה במים, כאותם ארבעים סאה מים שבמקווה המטהרים את הטמא. ועל כן נקראו מי המבול "מי נח" (ישעיהו נד ט), שנעשה מהם נייחא דרוחא.
והנה מים רבים של שעבוד הפרנסה נקראו גם כן "מי נח", נייחא דרוחא, לפי שעל ידם מתעלה הנשמה למעלה ממה שהייתה קודם התלבשותה בגוף, וכמארז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" (אבות ד: יז), לפי שהוא בחינת יתרון האור מתוך החושך דווקא. שכשעוסק כל היום בעניינים גשמיים בטרדת הפרנסה, ומתבונן אחר כך בתפילה איך שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, והמזלות מקבלים משבעים שרים, והשרים מקבלים משמרי האופנים, והאופנים מקבלים מהמלאכים, וגבוה מעל גבוה עד שכולם מקבלים מבחינת מלכותו יתברך שמהווה את כל העולמות מאין ליש ממש, והוא רק בחי' זיו השכינה בלבד, שאינו אלא בחינת זיו והארה בעלמא לגבי מהותו ועצמותו יתברך כביכול, הנה תתעורר נפשו באהבה ותשוקה נפלאה כרשפי אש לצאת מתוך החושך וההעלם הגשמי ולדבקה בו יתברך. ואהבה זו היא בחינת תשובה שבאה דווקא מתוך החושך, שהיה עוסק רק בעניינים גשמיים והבלי עולם. ונקראת "בכל מאֹדך", שהוא בלי גבול ממש. [ע"פ רבי שניאור זלמן מליאדי, תורה אור, פרשת נח ח, ג]

להכניס כל מחשבתו
בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה
תֵּבָה פירושו מילה, וירמוז כי האדם בעת תפילתו או תורתו רוצים המים הזידונים לגבור עליו, דהיינו מחשבות זרות ופניות וכדומה, ותיקונו לשׂוּם כל מחשבתו תוך התיבות והמילות של התורה והתפילה ובזה נסתר תוך התיבות והדיבורים מפני המים הזידונים. וזהו ממש כעניין תיבת נח. [ע"פ רבי דוד שלמה אייבשיץ, ערבי נחל, פרשת נח]

על ידי אמונה ממשיכים
מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל
ופירש רש"י: "אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". ולהבין עניין קטני אמונה שנאמר על נח, שהתורה העידה עליו שהוא צדיק תמים, מה שלא אמרה על שום בן אדם, ואיך ייתכן שהיה מקטני אמנה. אכן הכוונה כי נח היה מאמין גדול, וידע כי על ידי אמונה ממשיכים את הדבר שמאמינים בו, ואיש יהודי המאמין ובוטח בה' ממשיך כל ההשפעה, על כן היה יודע שאם יאמין בהמבול ימשיך אותו, והיה מתאמץ לטובת הכלל שלא להתחזק באמונה שיבוא המבול, אלא שיבוא עוד עיכוב מה' שימנע מבוא המבול. [ע"פ רבי אברהם וינברג מסלונים, בית אברהם, פרשת נח]