כלל גדול בקדושה
כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל
כמו שכתוב: "ויהי בישֻׁרוּן מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים. כי זהו כלל גדול, שכל השייך לצד הקדושה הוא בבחינת "נעוץ סופן בתחילתן", שאין לו בחינת ראש וסוף, והוא בחינת עיגולים, שנמשך מבחינת אור אין־סוף הסובב כל עלמין.
ולכן אמרו רבותינו ז"ל: "הווי שפל רוח בפני כל אדם", לפי שיש בכל אחד ואחד בחינות ומדרגות מה שאין בחברו, ונמצא שיש יתרון ומעלה בכל אחד ואחד שבה הוא גבוה מחברו וחברו צריך לו.
וכמשל האדם שיש לו ראש ורגליים, שאף שהרגליים הן סוף המדרגה ולמטה והראש הוא העליון ומעולה מהן, מכל מקום הרי יש צד יתרון ומעלה לרגליים, שצריך להלך בהן וגם הן המעמידות את הגוף והראש, וגם כשאירע כובד בראש מקיזים דם ברגליים ונרפא ומקבל חיותו ממנו, ונמצא שאין שלמות לראש ללא הרגליים. כך הנה כל ישראל קומה אחת שלמה, ואפילו מי שחושב עצמו לבחינת ראש לעומת חברו, הרי אין לו שלמות בלי חברו, וימצא חיסרון בנפשו מה שחברו משלימו, ועל ידי זה יהיה בטל ושפל רוח לעומתו.
ועל ידי ביטול זה יתאחדו כל נשמות ישראל מבלי ימצא האדם ראש וסוף וישרה עליהם ייחודו יתברך.
מה שאין כן מי שחושב עצמו נפרד מחברו במעלתו, ועושה ראש וסוף נפרדים, הרי הוא נופל בעלמא דפירודא שמסטרא־אחרא. והנה בראש השנה הוא בחינת התשובה, שכל נשמות ישראל שבות למקורן ושורשן, וזהו "בהתאסף ראשי עם", שכל מי שנפל במחשבות פירוד ישובו וייעשו רשות היחיד לייחודו יתברך. [רבי שניאור זלמן מליאדי, ליקוטי תורה]

נעלם לגמרי
וְשַׁבְתָּ – עַד ה' אֱלֹקֶיךָ!
שמעתי מאדוני אבי זקני, הבעש"ט ז"ל, כי כמו אדם שמביא הנר למקום החושך, שהחושך הולך לגמרי ואינו ניכר כלל, כך כשחוזר בתשובה: אף שהיה בתחילה במקום חושך, כשמאיר אור התורה הולך החושך לגמרי. [ע"פ רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, דגל מחנה אפרים, ליקוטים, פרשת ניצבים]

איך מתכוננים למשיח?
וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים
אמר הבעש"ט ז"ל שצריך כל אחד מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו. כנודע שאדם הוא ראשי תיבותאדם דוד משיח, שקומתו של אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו הייתה, ובה נכללו כל נשמות ישראל, ואחר כך על ידי החטא נתמעטה קומתו. וכמו כן יהיה משיח קומה שלמה, כלולה מכל נשמות ישראל, כמו קודם החטא. ועל כן צריך כל אחד מישראל להכין חלק בחינת משיח השייך לחלק נשמתו עד שתיבנה כל הקומה כולה כבתחילה. [ע"פ רבי מנחם נחום מטשרנוביל, מאור עיניים, פרשת פינחס]

החשק ישוב
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם
וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה – העניין שנכתב ברכה וקללה, היינו כי גם בתוך הקללה נמצא גם ברכה בהסתר. וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה – היינו שתשיב אל לבבך זה הדבר עצמו, שגם בהקללה נמצא ברכה כנ"ל. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ – היינו קול פנימאה, הנמצא בפנימיות בכל דבר ודבר. וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ – היינו רחמנות שהיא בתמימות הלב ייתן לך ה' יתברך בדברי תורה, ותלמוד תורה בחשק ובתמימות. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם – היינו דבר שרחוק מדעתך שתוכל לתקן אותו, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ – גם שם יתקן אותך ה' יתברך. וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ… לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ – היינו החשק שהיה אצלך לדברים אשר אינם טובים בעיני ה', יתקנו ה' יתברך בעת אשר תשיב בתשובה שלמה, ותאהב את ה' ותחשק לדברי תורה. וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ – היינו הדבר תאווה הרע שנמצא בך ייתן ה' על אויביך ועל שונאיך. וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו – היינו החשק הנמצא בך לדבר תאווה יברר אותו ה' יתברך, ויהיה לעשות בו את כל מצוותיו וחוקותיו. [ע"פ רבי מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצא, מי השילוח, פרשת נצבים]

כולם מתעלים
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם
הנה פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה, ומרומז במילת הַיּוֹם, כי "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון". שכל ניצוצי נשמות ישראל נִצָּבִים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לִפְנֵי ה' – רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם וגו' עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. ופירט הכתוב עשר מדרגות, שכמו שיש עשר מדרגות בנפש האדם כך הנה כל ישראל הם קומה אחת שלמה, כנסת ישראל, ואף היא נחלקת לעשר מדרגות, ובראש השנה מתעלים כל המדרגות למעלה במקור חוצבם, אפילו מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ, שהם בחינות ומדרגות התחתונות. [ע"פ רבי שניאור זלמן מליאדי, ליקוטי תורה]