בס"ד

תיקון האכילה בקדושה

תיקון האכילה בקדושה

עמדנו כבר בעבר בכמה טורים על כך שעיקר עבודת השביעית היא בתיקון האכילה – 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה'.

כל כך חשוב הוא תיקון חטא האכילה, שלא רק במקומות בהם אנחנו מוצאים אותו כחטא המרכזי הוא שורש הענין, אלא גם במקומות בהם הוא נראה אגבי או אף נסתר, אם נתבונן היטב במדרשי חז"ל, נלמד כי לאורך כל הדרך, חטאי האכילה הם שורש הנפילה.

כולנו מכירים את סיפור זנותם של ישראל בערבות מואב. אך לא כולנו שמים לב, שבפשטי המקראות, הזנות מחוברת לחטא האכילה (במדבר פרק כה פס' א-ב):

"וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב:

וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן".

הכל מתחיל באכילה, שגוררת, שוב, עבודה זרה ואחר כך גם זנות.

כך מתוארים הדברים במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א פרק א) 

"זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל… אמר לו עם זו שאתה שונא, רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה, ואין להם שיאכלו ושישתו אלא מן בלבד. לך ותקן להם קובות והנח להם מאכל ומשתה והושב בהן נשים יפות בנות מלכים כדי שיזנו העם לבעל פעור ויפלו ביד המקום".

שימו לב – הרי ישראל וודאי לא היו רעבים, הרי מן ירד להם מן השמים והשביעם. הם רק נתאוו תאוות אכילה, לאכול מכל מעדני עולם, ותאווה זו הפילה אותם לזרועות בנות מואב. וכעין זה מתואר גם במדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שם:

"ובשעה שישראל אוכל ושותה והולך לטייל בשוק של גוים הללו זקינה אומרת לו מה אתה מבקש אם אמר לה כלי פשתן זקינה אומרת לו בשוה. וילדה בבית אומרת לו בפחות וצנצנת של יין מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של גוים אמרה לו רצונך שתשתה כוס יין כיון ששתה ערב לו. והוא אומר לה השמעי לי וכו'…"

אוכל, שותה, ואז הולך בשוק של גוים, כך המסלול, זו דרך הנפילה.

ובמדרש תנחומא (פרשת בלק סימן יח):

"כיון שהיה תובעה, אמרה – שחוט את התרנגול הזה ונבשל ונאכל עמך וברשותך אני! כשבא לשחוט, אומרת לו – איני שומעת עד שתשחטנו לפעור והוא נשטה אחריה, ושוחטו לפעור ואוכל עמה ונצמד זו לזו…"

השם משמואל (לפרשת כי תצא, בברור חטא בן סורר מורה) עומד על כך, שעל פי דברי הזוהר, חטא האכילה הוא היסוד לכל החטאים, אבל דווקא עבודת תיקון האכילה החיובית של השמיטה היא שורש התיקון – שכן, ברוב בדיני האכילה בתורתנו הק' אנחנו נתקלים בעיקר במה לא לאכול, ואילו בשמיטה, באופן די ייחודי, אנחנו נפגשים עם הציווי מה כן לאכול. זהו ייחודה של שנת השבע שנת תיקון האכילה בקדושה וממילא תיקון חטאי העריות.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן