יעקב, איש מוביל בתחום השיווק במגזרנו, בא להתאמן אצלי. כשישבנו, סיפר על המשפחתיות היפה שבנה ועל ביצועיו המרשימים בתחום הקריירה. כשהבעתי תמיהה מדוע בא אלי לאימון, השיב: "לכאורה הגעתי לפסגה ולמרות זאת איני שמח ואינני מצליח להבין זאת: מדוע האושר ממני והלאה?" חשתי הזדהות עמוקה עם יעקב. זה קורה לרבים מאתנו. יש המכנים זאת: "משבר אמצע החיים".
לתופעה זו כמה סיבות אך לרוב היא קשורה למשהו שהיה חסר בתחילת הדרך. אנשים יוצאים למסע חייהם עם המון מוטיבציה, ונדמה שהכול יש שם: יכולות וכישרונות, הצבת מטרות וכיבוש יעדים, ואפילו חברים ומשפחה – אך שוכחים דבר אחד: את עצמם. הם לא ביררו היטב לפני היציאה מה תכלית המסע. הם יצאו והזיזו הרים וחשפו יבשות חדשות – אך לא את היבשת המתאימה להם ולצרכי חייהם.
אז איך יודעים לאתר מה בדיוק מתאים לנו? מאתרים צרכים.
צרכי הנפש הם המצפן הפנימי של מסע חיינו. הצרכים הם אותם מאוויי יסוד שהם חלק בלתי נפרד מאישיותנו והם המניעים אותנו ומהווים הדלק והמוטיבציה הפנימית לכל מה שאנו עושים ומנסים לממש. יש צרכים דומים לכל האנושות, אולם לכל אדם מארג צרכים משלו. יש אנשים שמה שמוביל אותם זה צורך למשמעות, לאחרים חשובה בעיקר המשפחתיות או החברותיות, ולטיפוסים מובילים בסביבתנו – השליטה היא כנראה הצורך הדומיננטי באישיותם. כשנתבונן בדבר ניווכח, שלשוני הזה יש תפקיד מכריע בתיקון העולם; התביעה למילוי צורך ספציפי מניעה כל אחד לייצר מתוכו דברים שונים ממה שייצר זולתו וכך למעשה הולכת ומתהווה תרומתו הייחודית לעולם.
על ידי שאלות מכוונות ניתן לאתר שלושה־ארבעה צרכי יסוד של המתאמן, שהם המניעים הנסתרים להרפתקאות חייו. אפשר להשתמש בהם כמצפן, וכך לשלב בעתיד רק דברים שיש בהם רכיבים המספקים את צרכיו הייחודיים.
כשעבדתי עם יעקב התברר שיש לו צורך בחיים בדינמיות ו"אקשן" אך למרבה ההפתעה יש לו גם צורך בחברוּת מכילה, שקטה ואוהבת. סביבת העבודה שלו מספקת לו דינמיות ותסיסה אך חסרה את השלווה והשלום. בסופו של תהליך בחר יעקב להמשיך באותו מקום עבודה אך חולל שינוי באופן תגובותיו לסביבה. הוא למד לעבוד ברוגע, להתמקד בעבודתו ולא להיות מושפע מהעקיצות המתלוות לאווירת התחרותיות במשרד.
עבודת איתור הצרכים לפני שמתקדמים בשינוי ותיקון, עולה בקנה אחד עם אחד מעקרונות החסידות בעבודת השם. כל ניסיון לפתור בעיות רק במישור הגלוי, הגשמי, איננו נכון ואינו בר קיימא בטווח הרחוק. רק אם מעמיקים ומאתרים את השורש הפנימי יותר, הרוחני, של המעשים ונותנים לו מקום – אזי גם הדברים החיצוניים מסתדרים ומקבלים משמעות נכונה.
אז מה עושים תכל'ס?
תרגיל "עצם העניין": כל פעם שנרגיש מצוקה או אי נוחות תוך כדי עשייה, נעצור את ההתעסקות החיצונית, ונשאל: מהו "עצם העניין"? איזה צורך אמתי שלנו נפגע כעת כי לא שמנו אליו לב ולא סופק די הצורך. האם הצורך בהגנה מספקת? האם הצורך בהערכה? האם משהו אחר? ברגע שאיתרנו את הצורך אנו על המפה. קבלנו כיוון מה עלינו להוסיף במישור העשייה כדי שגם הצורך יקבל מענה.