בס"ד

יום שישי, 12 אפריל, 2024
הכי עדכני
אבוד עד הגלגול הבא?

אבוד עד הגלגול הבא?

חידה:

מה זה יבש כמו נגב,

קר כמו אנטרקטיקה,

אטום כמו סלע,

אדיש כמו פוטין,

אנטיפת כמו אני לא יודע מה,

ומתחיל ב-ל'?

*

לא, ממש לא, זה לא למבורגיני, גם לא למה (החיה למה).

זה הלב שלי. (יש מצב שהייתי צריך להגיד שזה מתחיל באות ה')?

כן כן, מה זה יבש וקר שאתם לא מאמינים, אם אני מחפש לשמור דברים במקום קר ויבש אני מניח אותם קרוב ללב, מה שבטוח.

אטום, פשוט אטום, אין לי מה להוסיף בנידון. כבר שנים אני מחפש איזה פתח מילוט, כניסה צדדית, משהו מהסוג הזה, נאדה. אין כניסה פנימה. אפס רגשות.

אדישות זה שם המשחק, פוטין זוכה פרס האכפתיות ליד הלב שלי, ממש שיא הרגישות וההכלה. תיאורטית, לא שבדקתי, יכולה להתרחש שואה אטומית, אם זה לא כאן אצלי בבית זה פשוט לא מזיז לי. מודה שאני עדיין מפחד מחתולים שקופצים מפחי זבל, מה שמראה שאולי עוד יש תקוה.

אתם יודעים מה זו אנטיפתיות? אם הייתם מכירים את הלב שלי הייתם מעדכנים את ההגדרות שלכם.

לגבי ה-ל' כבר סגרנו את הפינה.

*

שלום לכם, אני הרגש. אתם שהלב שלכם לא עובד רק כמשאבה אלא גם ככלי לביטוי רגשות, נחמד לכם לשבת מהצד ולגחך, זה באמת מצחיק, אם זה לא הייתי אני הייתי צוחק מזמן.

אז לכל המרגישים למיניהם, הטור הזה ממש לא מיועד בשבילכם כמו שהבנתם, אתם מוזמנים להצטרף לאהרון רזאל או למיכי יוספי שבהחלט שייכים לצד שלכם. תהנו.

לכל השלושה שנשארו כאן איתי, אחד כי הוא מזדהה ושניים סתם מתוך סקרנות אינטלקטואלית, בואו נדבר על זה שניה.

*

זה לא פייר, נכון?

הנחת המוצא הראשונית היא שאם אתה יהודי אתה חייב לעבוד עם הלב שלך. הרי לפחות שלוש מצוות קשורות ללב: אהבת ה', יראת ה' ואהבת ישראל.

נו. מה אתה רוצה? בסך הכל שלוש מצוות, יש עוד 610 מצוות פנויות שרק מחכות לך, לא כדאי להסתכל על טיפונת הכוס הריקה, רוב הכוס ממש מלאה.

תרשו לי לשפוך לכם את הכוס. בלי אהבה ויראה העיקר חסר מהספר. זה כמו רכב בלי מנוע, גוף בלי נשמה, ציפור בלי כנפיים. האהבה והיראה הן הכוח שדוחף את הכל, אם אין לכם את התוסף הזה פשוט כלום לא יעבוד. באסה.

ברור שגם למצוות טכניות יש משמעות, אבל כדי שהן יעלו למעלה הן חייבות כנפיים: כנף ימין – אהבה, כנף שמאל – יראה.

זהו. אבוד. נעבוד את ה' בגלגול הבא.

*

אז זהו שלא.

ה' יתברך ברחמיו וברוב חסדיו נתן גם לנו, האטומים, אפשרות להתקדם.

קוראים לזה רגש שכלי. מצחיק? לא כזה.

אם אתה מתבונן, חושב על משהו ברצינות, רק מה לעשות שהלב שלך נשאר בלוק, קורה לך בפנים משהו. המחשבות לא הולכות לשום-מקום, הן יוצרות מציאות. אמנם רגש לא מתעורר, אבל נוצרת ודאות פנימית.

נגיד שאני חושב על זה שה' משגיח על כל פרט במציאות עד רמת גרגירי החול, כל גרגיר באופן פרטי ממש. ומתוך כל הבריאה ממני אכפת לו במיוחד במיוחד במיוחד, אני הבן האהוב שלו. במצב נורמלי הייתי עכשיו מתמלא אהבה בחזרה, רק הבעיה היא שאני לא נורמלי. אבל אחרי שחשבתי על זה מספיק ברצינות אני לפחות מתמלא ודאות מלאה שהיה ראוי לאהוב את ה' לגמרי.

הוודאות הזו לא נשארת תיאורטית. אם הייתי אוהב עכשיו את ה' הייתי רץ לעשות בשבילו משהו: ללמוד, להתפלל, לקיים מצוות. נו, אז אני לא אוהב בפועל, אבל את המסקנות המעשיות אני בהחלט מתכוון ליישם.

עכשיו זה החלק של ה'. הוא כל כך אוהב אותנו שהוא פתח ממש בשבילנו מבצע אחד פלוס אחד. מחשבות סתם ככה לא מתחברות למעשים בלי תיווך של הלב, אז ה' פשוט הופך להיות המתווך שלנו.

מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן