הרב,

טוב לנו ביחד,

אנחנו לא רוצים להיפרד.

*

תרשו לי לתמלל שיח דמיוני והיפותטי לחלוטין, עם שיתוף של מחשבות היפותטיות לחלוטין.

"הרב, יש לי בעיה ואני צריך עזרה".

"כן, בשמחה, איך אני יכול לעזור לך יקירי"?

"באמת אני לא יודע אם שמת לב הרב, אבל כבר איזה זמן שיש משהו שמאוד מעסיק אותי".

חוץ מזה שכל הישיבה מדברת על זה, ושבשבועיים האחרונים האוזן שלך בצורה של פלאפון, לא היו לי שום סימנים מקדימים.

"משהו מעסיק אותך"?

"כן, מאוד".

"אפשר להתעניין מה מעסיק אותך"?

"אממממממממממ. קצת קשה לי להגיד את זה לרב, אבל יש לי מישהי שאני בקשר איתה".

*

קודם כל, פייר? יצאת תותח! לא קל בכלל לבוא לשתף.

"כל הכבוד שבאת לשתף, אני מעריך את זה מאוד. איך אני יכול לעזור לך"?

"תודה. יש לי שתי בעיות מרכזיות שאני לא מצליח להתמודד איתן לבד. הראשונה היא שאני בכלל לא יודע אם זה טוב, והשניה היא שההורים שלה, וגם קצת שלי, לא בעניין בכלל".

אחד מהדברים הנפלאים זה שאתה מגיע רגע אחרי ולא רגע לפני, מה שהולך לעשות את השיחה הזו קשה יותר. הרבה יותר נחמד היה לנהל את השיחה הזו תיאורטית על כוס קפה.

"נראה לי שאנחנו יכולים לפתור את שני העניינים ביחד, אבל לפני זה הייתי רוצה לשאול אותך שאלה או שתיים כדי להבין יותר טוב".

"סבבה".

*

"מה גורם לך לחשוב שאולי זה לא הדבר הנכון"?

"לא יודע, בדרך כלל אומרים שזה לא טוב קשר בגיל שלנו".

מפתיע, למה שמישהו יחשוב ש-15 זה גיל מוקדם? בתימן כבר הייתם סבא וסבתא.

"ומה אתה חושב"?

"האמת שגם אני חושב שבכללי זה אולי מוקדם מדי, אבל לא במקרה שלנו. אתה מבין הרב? אני באמת אוהב אותה".

איייייייי. בהתחשב בעובדה שאני נשוי כבר מספר דו-ספרתי של שנים, ורק לאחרונה מרגיש שהאהבה שלנו מתחילה להיות רצינית ועמוקה, יש לי יסוד לפקפק קלות במשפט האחרון.

"מה זה אומר שאתה אוהב אותה"?

"הרב, היא החיים שלי, אני לא יכול לראות את עצמי עכשיו בלעדיה"!

"היא אשתך? אתה מוכן להתחתן איתה"?

"מה אשתי? אנחנו כולה בני 15, אתה יודע עוד כמה נעבור בחיים עד החתונה? יש מצב שאולי היא אשתי, אבל איך אני יכול עכשיו לדעת"?

אם ככה החיים שלך קצרים משהו, בהתחשב בהכרזה שלך שהיא 'החיים שלי'.

*

"תגיד, אתה מוכן לתרום לה כליה אם היא צריכה"?

"מה זה השאלות האלה? אנחנו ביחד שבועיים, היא צריכה לעבוד קשה בשביל הכליה שלי".

"ולאמא שלך היית תורם כליה"?

"חס ושלום הרב, שאמא שלי תהיה בריאה עד 120, אבל בשביל אמא שלי אני חותך את הורידים הרב".

"חס ושלום! עד 120".

*

"אבל מה השאלה קשורה לכליה שלי"?

אם עוד לא הבנת נעשה את זה פשוט יותר.

"אולי תסביר לי יותר מה זה אומר שאתה אוהב אותה"?

"ממש כיף לנו ביחד, אנחנו יכולים לדבר שעות ולא להשתעמם. היא מצחיקה, מעניינת, עם אופי, וגם לא נראית כמו מכשפה".

שאלה שאני לא אשאל אותך, כי אתה תכחיש, אבל אולי השורה האחרונה היא המפתח לסיפור. לא משנה.

"אהה. מעניין. ואם מחר מגיעה מישהי אחרת שמתאימה לך פי אלף מה אתה עושה"?

"תראה הרב, אנחנו לא נשואים או משהו, יש מצב שאני אבדוק את זה".

כל הכבוד על הכנות. מניסיון עבר יש כאלה שמתעקשים בתוקף שהם בחיים לא היו עוזבים אותה. מעטים היו גם מיישמים.

*

"אז בעצם אתה לא אוהב אותה, אתה אוהב את עצמך"!

"מההההההההההה"?

"כן יקירי. מה שאתה מתאר הוא קשר בלי מחויבות. אתה איתה כי כיף לך, אבל בפועל אתה לא חייב לה שום דבר. אם מחר חס ושלום חס וחלילה קורה לה משהו, אתה אמנם תצטער, אבל תמשיך הלאה בחיים שלך. אהבה אמיתית היא אהבה שמונחת על מחויבות. וקשר בלי מחויבות הוא קשר לא אמיתי שלא בריא להחזיק אותו".

"אתה יכול להסביר יותר"?

"אבא ואמא שלך כל-כך אוהבים אחד את השני שהם באמת מוכנים לעשות הרבה מאוד, עד מסירות נפש, אחד בשביל השני. אפילו אתה הצהרת נכונות לעשות הכל בשביל אמא שלך. זה קשר אמיתי.

בעולם מקביל, גם בקשר עם ה' יש לנו אהבה ויראה. לכאורה הכי טוב זה להתחיל עם אהבה, עם חיבור עמוק שגורם לי לעשות מלא מצוות וללמוד המון תורה. יש רק בעיה אחת, זה קשר בלי מחויבות. כל מה שאני עושה מגיע מהחיבור שלי ומהרצון שלי.

באופן אבסורדי, אני יכול תיאורטית ללמוד סדר בוקר בהתלהבות על, ובארוחת צהרים לנהל שיחה עסיסית על חבר באותה התלהבות, למרות שברור לי שאני עושה דבר אסור. אי אפשר לבנות ככה קשר אמיתי.

הסדר הנכון הוא קודם לבנות יראה, אפילו בסיסית ביותר, ליצור מחוייבות. רק אחרי קומת היראה אפשר לבנות אהבה אמיתית".

"מה, אז אין דבר כזה לחזור בתשובה בלי יראה"?

"איזו שאלה נפלאה.

לפעמים ה' נותן למישהו מתנה באופן חריג להתחיל עם האהבה. זו אמנם יציאה מהסדר, אבל במקרים מסוימים זה הדבר הנכון. אבל גם אז צריך לזכור שזו לא הדרך הרגילה".

"תודה הרב, נראה לי שיש לי הרבה על מה לחשוב".

"בשמחה, יום יגיע ותבנה קשר עמוק ומשמעותי,

קשר של מחויבות".