ששששששששששששש.
בואו, תתיישבו מסביב למדורה.
כאן שומרים על שקט,
לוקחים את הזמן להתבונן.
*
תסתכלו על האש.
מחוללת לפני אדון כל, עליות ירידות, רצוא ושוב.
כמה כמיהה, כמה השתוקקות, רצון שלא ניתן למילוי לעלות למעלה, להשתחרר מהכבלים המעיקים של המציאות, להתכלל בא־לוקות.
וכמה מוכנות להישאר כאן, בתוך הגבולות, לא לוותר. להחזיק חזק באיזו חתיכת קרש ולא להרפות, לא לתת לכל הגעגועים להפוך לייאוש מהעולם. את כל התבערה להחזיק בתוך העולם השבור והמרוסק שלנו, למשוך גם אותו למעלה.
*
תחדדו מבט.
תתרכזו בגוונים השונים של האש, חלקים שונים שמרכיבים בריאה אחת.
למעלה נמצאת האש הצהובה־כתומה, זאת ששואפת גבוה, רוצה לעלות. כמה חום ואור יש לה, כמה יכולת להשפיע בכל המעגלים שמסביב. זה לא שהיא מנסה להשפיע, היא פשוט עושה את זה בעצם נוכחותה. מצד שני אם מתקרבים מדי היא בהחלט עלולה לשרוף, לכלות. בקיצור צריך אותה במידה, לא רחוק מדי ולא קרוב מדי.
יותר למטה יש גוונים אחרים כחולים־סגולים. החלק של האש שקשור למטה, נקודת חיבור. הוא לא כל כך מחמם, וגם לא כל כך מאיר, אבל בעצם הוא זה שמחזיק כאן את כל העסק. אם החלק הזה, המינורי והמשעמם משהו, לא נמצא, אין שום יכולת להחזיק את כל ההתלהבות שנמצאת מעליו.
תורידו רגע את המבט למקום שהאש נפגשת בקרשים, מה יש שם? בדיוק, שום דבר, פשוט לא רואים שם כלום. החיבור הזה הוא באמת לא סביר, המפגש של האין סוף והסוף הוא בלתי ניתן להגדרה או לתפיסה, פשוט לא רואים שם כלום. המפגש הזה הוא פלא.
כן, גם הקרש שווה יחס. מה נשאר מכל העץ הגבוה והמרשים שהי' כאן? חתיכת אפר. מסתבר שהכיסופים למעלה נותנים פרספקטיבה אחרת על מה שרואים בהסתכלות ראשונית. מה שהיה נראה כל כך גדול וחשוב, הראשון בסדרי העדיפויות, פתאום נכנס לפרופורציות, מקבל בדיוק את המקום האמיתי שלו, מתגלה אולי כהכרחי אבל לאו דווקא מרכזי או משמעותי.
*
עכשיו זה הזמן להסתכל אחד על השני.
אתם רואים את ההשתקפות של האש בעיניים? פתאום העיניים של כולם בוערות, מחפשות משמעות, מבקשות את ה'.
ההשתקפות הזו מורכבת, היא בנויה מתבערה חיצונית, ומתבערה פנימית. האש בעיניים לא שייכת רק לאש שבחוץ, היא משקפת את האש שבפנים לא פחות. כן, לכל אחד מאיתנו יש אש כזו בפנים שהוא רק צריך להדליק ולתחזק.
כל האנשים ה'רגילים' האלה שמסתובבים מסביבכם הם בסך הכל גחלים מכוסות באפר. תעשו 'פו' במקום וברגע הנכונים ותגלו שלכולם יש בפנים אש. אולי באמת המבוגרים צריכים יותר מ'פו' אחד, אבל אל תתבלבלו לחשוב שהם כבויים לגמרי.
*
אחרונים חביבים תפנו את המבט פנימה.
את האש שלכם אתם מצליחים לזהות? חלומות, כיסופים, השתוקקות. מי שלא מזהה שיאשפז את עצמו במחלקה גריאטרית דחוף. האש נמצאת שם צריך רק ללבות אותה.
*
תכירו את המדליק הראשי, זה שגילה את הסוד הבוער, ר' שמעון.
מי שאמר על עצמו "דהא נשמתי ביה אחידא, ביה להטא, ביה אתדבקת" (שהרי נשמתי בו אחוזה, בו לוהטת, בו מתדבקת) הדליק עם האש הזאת את הנשמות של כולנו. פנימיות התורה שר' שמעון גילה מורידה שכבות של אפר ומגלה אש בוערת.
זה הזמן להצטרף:
"בר יוחאי, אשרי יולדתך, אשרי העם הם לומדיך, ואשרי העומדים על סודך, לבושי חושן תומיך ואוריך".
