"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה 'מייפלאואר', ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי, וחיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו ולהקים עולם חדש, הם נחתו באמריקה. והיו ראשוני המייסדים והבונים של ארץ ואומה זו, היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק יום ושעת הפלגת אנייה זו, וכמה אמריקאים יודעים זאת, מה יודע ילד אמריקאי – ואף מבוגר – כמה אנשים היו באנייה זו, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה מסלול הפלגתם ומה אירע להם כל הדרך, ממה ניזונו וכיצד שתו מים, היכן הנקודה בה עלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו אלה, ובה הוא גר היום בזכותם?

והנה – לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה קודם הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, כל ילד יהודי בעולם – באמריקה, רוסיה הסובייטית, בתימן ובגרמניה – יודע בדיוק, אבות־אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של החמישה עשר בניסן, מה לבשו? – מתניהם חגורים ומקלם בידם, הם אכלו מצות והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף, הוא גם מכיר את מסלול המסעות וקורותיהם במשך ארבעים שנה; אכלו מן ושליו ושתו מים מבאר מרים, הגיעו לארץ דרך הירדן מול יריחו, ואף שמות משפחתם לבית אבותם יצטט מן החומש, עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו שבעה ימים מחמישה עשר בניסן, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך, והם מסיימים בשני מאמרים; השתא עבדי (השנה אנו עבדים) לשנה הבאה בני חורין, השתא הכא (השנה אנו עדיין בגולה) לשנה הבאה בירושלים, בארץ ישראל,

כך טיבם של יהודים".

*

וואו! אילו מילים! מישהו יודע במקרה מי הרב החשוב שחתום על הדברים, ובאיזה הקשר הם נאמרו?

אוקיי, תשבו טוב, את מה שקראתם עכשיו אמר לא פחות מ־ דוד בן גוריון בפני ועדה של האו"ם שדנה בשאלת ארץ ישראל.

נשמע מרשים, בטח אם מנסים לדמיין את אחד מאנשי הציבור שלנו היום אומר משהו דומה (אין מצב). תוסיפו לזה את הקשר שהוא קושר בין כל הגלויות לגלות מצרים, מה שבהחלט כתוב בספרי חסידות שונים. ובכל זאת יש משהו בסיסי שחסר כאן, למרות ההתלהבות של הרבה אנשים מהנאום הזה של בן גוריון.

*

תגידו, בן גוריון בעצמו חגג את ליל הסדר? הוא הקפיד לא לאכול חמץ בפסח? האם גם הנינים שלו מכירים את סיפור יציאת מצרים לפרטי פרטים?

לצער הלב, ממה שבדקתי, התשובה לכל השאלות האלו היא כנראה – לא.

אבל למה לא, הרי סיפור יציאת מצרים נשמע משהו כל כך בסיסי בזהות הישראלית של בן גוריון?

*

לבן גוריון הייתה טעות קריטית: יציאת מצרים הייתה אירוע היסטורי שקרה פעם, וה' יתברך לא היה שם. מי שהוציא את עם ישראל היה משה, וזה פשוט קשור לאופי המיוחד שלו, אפילו אבי הנביאים זו תכונה ולא תיאור לקשר עמוק עם ה'.

סתם לידע כללי – בן גוריון כתב הגדה לפסח על הקמת המדינה, אם תפתחו אותה פעם תראו שכולם נמצאים שם חוץ מהגורם הכי רלוונטי.

'לפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל ולפאר, לרומם ולהדר ולברך, לעלה ולקלס הלוחמים והחלוצים אשר הוציאונו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, משעבוד לגאולה, ונאמר שירה חדשה'.

זה רק ציטוט אחד, כדי שנבין את העניין.

*

תראו, בן גוריון הוא לא העניין, אבל מה שקרה לו עלול לקרות לכולנו ברמה מסוימת.

עם ישראל יצאו ממצרים לפני 3337 שנים, עם הקביעה הזו גם בן גוריון יסכים. אבל יציאת מצרים לא הייתה רק פעם. היא מתרחשת כל יום אצל כל יהודי, על זה בן גוריון חולק. יציאת מצרים מבחינתו היא רק היסטוריה, לא מהלך אלוקי.

תפסתם? מי שדאג להעביר את סיפור יציאת מצרים מאבא לבן לא היו עם של היסטוריונים שהיו עסוקים בלשמר מסורות, הסיפור עבר תודות לעם שתפקידו להיות הנציגות האלוקית בעולם, שהעביר מאבא לבן בלון חמצן.

בסיפור יציאת מצרים נמצא הסוד הגדול שלנו, שיורד עד לפרטי הפרטים של החיים. כל התמודדות, כל קושי, כל ניסיון ובכללי העולם שמושך אותנו למטה, כולם הם נציגות של מצרים. התורה והמצוות, ובמיוחד קריאת שמע שצועקת את ייחוד ה' בעולם – אין עוד מלבדו, הן יציאת מצרים של כל אחד מאיתנו כל יום.

וכמו במצרים – התנאי הבסיסי ליציאה לא כולל 500 סעיפי משנה, הוא דורש רק דבר אחד – לרצות, אבל לרצות באמת.

בן גוריון ראה הכל ולא ראה כלום.

המצות, התאריך, האנשים, הלבוש, ההליכה במדבר? כולם חשובים, אבל הם לא הדבר בעצמו. יהודי שאוכל מצות רק כדי לשמר היסטוריה, אבל לא מעוניין לקיים מצווה, פשוט לא יוצא ידי חובה. נקודת המרכז היא אחת – במרכז נמצא ה' יתברך וכל השאר הם רק הופעות שלו, והזכות לעשות את רצונו.

רק מי שחי את הנקודה הזו –

יוצא באמת ממצרים.