בס"ד

דעת

כשר' לוי יצחק מברדיטשוב חזר ממזריטש,

החותן שלו שאל אותו: "מה למדת שם"?

ר' לוי יצחק ענה לו: "למדתי שיש בורא לעולם".

החותן צחק, הוא קרא למשרתת ושאל אותה: "מי ברא את העולם"?

המשרתת ענתה, כצפוי: "ה' יתברך".

ר' לוי יצחק לא התבלבל ואמר: "היא אומרת ואני יודע".

והחותן התעלף.

*

זה בדיוק הסוד.

בשכל יש לנו שלושה שלבים: חכמה, בינה ודעת.

החכמה והבינה שייכות לאינטלקט שלנו, היכולת להשכיל ולנתח.

הדעת שייכת למקום אחר לגמרי:

דעת היא חיבור.

*

הדעת היא הכוח שיש לנו להפנים, לקחת את כל המחשבות הגדולות והעמוקות לתוך הלב, לתת להן להשפיע עלינו, לשנות אותנו באמת.

הרי גם אנחנו, כמו המשרתת, אומרים שה' ברא את העולם, אבל לא יודעים. רוב היום שלנו עובר עלינו בלי טיפת קשר לעובדה הטוטאלית הזו, שיש בורא לעולם.

לצורך העניין, קחו כיוון אחד מתוך אין-ספור כיוונים אפשריים:

אם ה' ברא את העולם אז לעולם יש תכלית, וממילא כל מה שאנחנו עושים צריך להיות מכוון לתכלית הזו, כולל הכל.

מה נשאר לנו מזה בארוחת צהרים? לא הרבה כנראה. בורא ותכלית הן מילים טובות ומצוינות לבית המדרש, בארוחת צהרים העוף והאורז הם הכוכבים העיקריים, נא לא להפריע.

*

עכשיו אני רוצה להזמין לבמה את זה שנמצא פה כל השנה מאחורי הקלעים, רואה ואינו נראה, ההוא שאחראי לכל מה שאתם פוגשים בחוץ אבל פשוט לא יודעים שיש כל כך הרבה עבודה שקטה מאחורה.

ע-מ-ל-ק.

כן כן, מאחורי כל ההצגה הגדולה והדמיונית שאנחנו קוראים לה 'מציאות', זאת שמתיימרת להחליף את החיים האמיתיים של הקדושה, יש את המתכנת. תאוות, תפיסות עולם, רגשות חלולים, מחשבות, דיבורים ומעשים לא טובים – כולם בניו של עמלק.

הוא לא מסתתר בצללים – הוא יוצר אותם, דואג להישאר במקום נסתר מאור הזרקורים,

יושב על הדעת.

*

לבוגרי הבגרות בלשון, השורש מ.ל.ק מוכר לכם?

זהו בדיוק, להוריד את הראש. בלי אלגנטיות.

עמלק עסוק בלמלוק. הוא מנתק את הראש מהגוף, את השכל והידיעה מהחיים שלנו, משאיר את הכל בתיאוריה, יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו.

הוא מכיר הכל עמלק: את המחשבות הכי עמוקות שלנו, את התובנות הגדולות שאנחנו נפגשים איתן. הוא רק דואג ששום דבר מזה לא יזיז לנו. במקום זה הוא בונה לנו עולם מקביל, מציאות מדומה, חיים כאילו אמיתיים.

עם מה אנחנו נפגשים בחוץ? עם הצללים שהוא יוצר בזמן שהוא מעלים מאיתנו את האור האמיתי של ה'.

*

יום אחד בשנה הוא עולה לבמה, נחשף לאור הזרקורים. ביום הזה זו ההזדמנות הגדולה שלנו לסגור איתו חשבון ארוך, ואפילו למצוא את האור האלוקי שמחייה אותו.

פורים.

כל השנה אנחנו חיים את העולם המוגבל שלנו, נמצאים בתוך גבולות הדעת, שם לעמלק יש מילה. אפילו הקשר שלנו עם ה' הוא לרוב מוגבל. הלוואי ונצליח להישאר בדעת ולא לרדת למטה משם למקום מטורלל נטול דעת, כמו חטאים, למשל.

בפורים אין דעת, לא כי אנחנו יורדים, כי אנחנו עולים.

פורים הוא יום של למעלה מטעם ודעת, אנחנו חולפים בקלילות מעל הגבולות הפנימיים והחיצוניים, וחושפים מקומות עמוקים כל כך שפשוט אין שם מקום לצמצומים.

לשם אנחנו שייכים באמת.

ובמקום הזה לעמלק פשוט אין אחיזה והוא נופל, או נתלה, או מתרומם, או כולם ביחד.

כל מה שאנחנו צריכים זה רק לבקש:

הצילנו הצילנו הצילנו הצילנו מקליפת המן עמלק. הצילנו הצילנו הצילנו הצילנו מקליפת המן עמלק. וזכנו לקבל קדושת פורים באמת. וזכנו לקבל קדושת פורים באמת. קדושת פורים באמת. קדושת פורים באמת.

קדושת פורים באמת.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן