"ע-ר-ב ט-ו-ב.
אנחנו שוב נפגשים ב'סלבס נחשפים'
והפעם עם מישהו מיוחד באמת,
אולי הכי מיוחד שיש,
מחיאות כפיים סוערות בבקשה,
כי אני מתרגש להזמין לבמה את
ע-צ-מ-י".
*
"וואו. וואו. תודה לכם, איזו התרגשות להיות כאן.
כמה חלמתי על הרגע הזה, כמה חיכיתי לו, סוף סוף להיות ככה על הבמה מול כולכם".
"וואו, וואו, וואו. ההתרגשות היא שלנו. שעצמי בכבודו ובעצמו יגיע לכאן. תנו לו שוב מחיאות כפיים".
*
"אתה יודע, עצמי, שבתוכנית שלנו שואלים את השאלות הכי טובות ומפתיעות, אנחנו מצליחים להוציא כאן מאנשים דברים שהם לא חלמו עליהם. ככה רק שתהיה מוכן.
אבל נתחיל עם משהו קצת בנאלי: בעצם אין מישהו שלא מכיר אותך, ובכל זאת ספר לנו קצת על עצמך".
"האמת שעצמך זה בן דוד רחוק שלי, ואנחנו לא כזה בקשר".
"ענק, ענק, איזו שנינות, נכון שאתם אוהבים אותו"?
"תודה, תודה. רק שהפעם זה באמת נכון, הוא באמת בן דוד שני שלי. אבל עכשיו לגוף השאלה.
תראה, נראה לי שהכי בסיסי זה להגיד שאני פשוט אוהב אתכם"
"איזו היסטריה בקהל, כמה אהבה".
*
"לא נראה לי שהצלחתי להסביר את עצמי"
"את עצמי, חזק"
"לא, באמת, אני לא אוהב אתכם בקטע המתחנף, אלא בקטע אחר".
"אחר"?
"כן, אחר. יותר בקטע שבלעדיכם גם אני לא הייתי כאן".
"מהמם. אולי תתן עוד מילת הסבר".
"מה אני שווה בלעדיכם? אם לא הייתי מקבל מכם את כל האהבה והיחס שאני מקבל לא יודע מה הייתי שווה. כנראה שכלום".
*
"בעצם מה שאתה רוצה להגיד זה שאם לא היינו כאן גם אתה לא היית"?
"כשאתה שואל את זה ככה אז לא בדיוק. הקיום שלי לא תלוי בכם, אבל אתם בהחלט עוזרים לי להרגיש את הנוכחות שלי, וזה באמת הדבר הכי חשוב, להרגיש קיים".
"ואם לא היינו כאן, איך היית מרגיש קיים"?
"נראה לי שמחפש כל מיני אקסטרים וכאלה. אתה יודע, דברים שגורמים לך להיות צמוד צמוד למוות, אבל בסוף להישאר בחיים, ככה מרגישים קיום.
עוד אופציה זה אולי לעשות דברים דרסטיים, קצת מכאיבים ככה כדי להרגיש קיים".
"מה, כמו שאם לא מרגישים את היד אז מכאיבים לה כדי לראות שהכל בסדר"?
"בול. כל מיני דברים כמו אלכוהול וכאלה לוקחים את החוויה עד הקצה ואז אפשר להרגיש קיים".
*
"איזו חשיפה, תנו לו כפיים.
עכשיו עוד שאלה: ממה אתה הכי מפחד"?
"וואו, איזה שאלות. נראה לי שאני הכי מפחד לא להיות. אתה יודע, הכי בסיסי שבעולם זה פשוט להיות, זה משהו הישרדותי כזה, רק לא לאבד את עצמי, תרתי משמע".
*
"ועכשיו להפתעה של הערב. עצמי, הכנו לך משהו מיוחד, יש לנו אורח שתתרגש מאוד לפגוש. אם תסתובב תוכל לראות אותו נכנס: ע-צ-ם!
תראו אותו, אין לו מילים, איזה אנרגיות באולפן.
למי שלא מכיר, זה עצם, האח הגדול והפחות מוכר של עצמי, שניהם שייכים למשפחת 'אני'.
עצם שאלה בשבילך: זה לא מתסכל אותך להיות האח הפחות מוצלח של עצמי, זה שלא מכירים אותו"?
"ממש לא. מאז ומעולם היו לנו נקודות מרכז שונות. עצמי תמיד היה מרוכז בעצמו אבל הוא גם תמיד היה שטוח יותר, זקוק לחוויית קיום כדי להיות. לעומת זאת, אני בדיוק הפוך, שייך לעולם של עומק, ככל שאני פחות מרגיש את עצמי אני יותר קיים".
"ממש הצלחנו להתבלבל".
"תבין, עם כל ההפתעה שבדבר דווקא על מרכז הבמה אני מאבד את עצמי. בניגוד לעצמי אני מרגיש משהו גדול יותר ממני – ה' יתברך, וככל שאני יותר קשור אליו אני יותר נוכח. בעצם הייתי רוצה לא להרגיש את עצמי בכלל ולהיות רק אצלו, לצערי זה כרגע לא מתאפשר, אבל כמה שאפשר זה טוב יותר. זה כמו טבע אצלי, לחפש את הקשר עם ה', וככל שאני מתעסק בעצמי החיצוני יותר, אני הולך ומתרחק ממנו. זה אמנם נשמע פרדוקס, אבל זו האמת".
*
"תודה לכם, עצמי ועצם, שהייתם איתנו. עכשיו ניפרד מכם, וכשתרדו מהבמה אולי סוף סוף עצמי יגלה שהוא בעצם
עצם".
