או, אני כאן לבד.

יופי, אין כאן אף אחד לעשות עליו רושם.

אפשר להיות מי שאני באמת,

בלי לְרַצּו‍ֹת אף אחד.

*

"הלוווו, יש כאן מקום"?

"מקום? כאן? האמת שלא כל כך. אם תשב כאן אני אצטרך להתייחס אליך ולא אוכל להיות אני".

"למה ככה? אותי לימדו שאדם הוא יצור חברותי, הוא צריך אנשים מסביבו. עם מי תחלוק את השמחות שלך, את הכאבים שלך? תמיד טוב שיש מישהו בסביבה שאפשר לשתף אותו".

*

"הכל בסדר איתכם? אם שמעתי נכון נראה שאתם לא ממש מסכימים אחד עם השני".

"מה אתה רוצה? באמת קשה להסכים כשכל אחד תופס קצה אחר".

"ברור שאתם צודקים, בשביל זה טוב שיש שלושה. בדיוק בשביל זה הגעתי, להראות לכם שיש גם משהו באמצע בין שניכם. למרבה הפלא האמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע, להיות לבד זה טוב וגם להיות ביחד זה טוב, יש מקום לזה ולזה. הכי נפלא זה להצליח להיות ביחד למרות שלא מסכימים, למצוא את מקום המפגש שלנו, כל אחד מהצדדים מרוויח מהשילוב הזה".

*

"וואי וואי וואי, אכלתם את הראש. כן לבד, לא לבד, מה עם קצת תכל'ס"?

"תראו אותו, רק הגיע וכבר עושה בלגאן. אתה רוצה להסביר מה בדיוק לא תכל'ס"?

"מאוד נחמד הלבד והביחד שלכם, ומה, אם אתה לבד אז אתה כן אתה? אין דברים שמזיזים אותך? מסיחים לך את הדעת מהעיקר והחשוב? כדי להצליח להיות אתה באמת צריך גבולות, ארבע קירות שישמרו עליך שלא תברח לשום מקום. מי שיודע להציב לעצמו גבולות, פנימיים וחיצוניים, פחות יגלוש למקומות שהוא לא רוצה להגיע אליהם, ויהיה יותר מי שהוא באמת. הבנתם? שלחו אותי לכאן להאיר את הנקודה הזאת, שיהיה ברור כמה הריבוע חשוב".

*

"הצילו!!!!!!!!!!!!! בבקשה! תוציאו אותי מפה"!

"מה קרה? הכל בסדר"?

"הכל בסדר, רק שכל הגבולות האלה הכניסו אותי לפאניקה. מרוב גבולות אי אפשר לראות שום דבר, רק קירות. מי שרוצה להתקדם בחיים חייב ללמוד לפרוץ את הגבולות של עצמו, להציב יעדים חדשים, לחלום רחוק. זה היופי בחמישי, זה ששובר את הקיר, מפרק את הריבוע, מאפשר להסתכל על הכל מחדש עם זווית שונה לגמרי".

*

"יואו, אתם כבר חמישה, זה המון. אבל נראה לי שעדיין חסר כאן משהו".

"חסר? אצלנו? למה מי אתה שתגיד לנו שאנחנו חסרים"?

"תראו, אתם קצת רדודים, חיים את החיים, נהנים, אבל הכל שטוח כזה, בלי עומק. כדי לייצר תלת מימד חייבים שישה קצוות: ימין, שמאל, קדימה, אחורה, למעלה ולמטה. איך אפשר להגיע ליעדים שלך אם אתה לא מסוגל להעמיק ולבחון את המציאות מצדדים שונים? רק מי שיודע לראות גם את מה שיש מעל ומתחת לפני השטח יגדל באמת, השאר עלולים להישאר שטחיים כל החיים שלהם".

*

"היי חבר'ה, מה קורה? הזמינו אותי להצטרף אליכם".

"רגע רגע, אין כאן מקום, זהו, שישה זה המקסימום, אין עוד צדדים. אולי שנה הבאה יהיו עוד אודישנים".

"חיים בסרט, רואים שלא הבנתם כלום. שש זה מה שאתה מסוגל להגיע אליו לבד, אבל תמיד יש את מה שאתה מקבל מלמעלה, וזה בעצם הכי חשוב. כמו, נגיד, שישה ימים ושבת, או שש שנים ושנת שמיטה. שבע זו הנשמה, המנוע שמניע את כל העסק, המקום של ה' יתברך בתוך כל הבניין שבניתם עד עכשיו, בלי זה שום דבר לא באמת שווה".

*

"שלום. זהו, לקח זמן, אבל סוף סוף הגעתי".

"יו, איזו התרגשות, איזו קדושה יש לו, כאילו רק לו חיכינו".

"תראו, כולכם אהובים, כולכם חשובים, כולכם אמיתיים, אבל כל זה נכון בתוך הגבולות של המציאות, במגבלות של נפש בתוך גוף. למעלה מזה יש לכל יהודי מקום שהוא בכלל לא שייך לכאן, לעולם, הוא שייך רק לה' יתברך בלי גבולות בכלל, חלק א־לקה ממעל ממש. ועם כל הפלא שבדבר, המטרה היא לגלות את האור הזה, האין־סופי, דווקא בתוך העולם הסופי והמוגבל שלנו. זו האש שבאתי להדליק, הנר שבאתי להאיר, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".

*

הנרות הללו קודש הם.