מי אתה?
מי, אני?
כן, אתה.
מי אני?
*
לשאלה הזו יש כנראה אין־סוף אפשרויות, אבל בגדול אפשר לדבר על שלוש כלליות מאוד.
מוכנים?
*
בוקר טוב!
מה בא לך לעשות קודם – לאכול את העוגה המטורפת שנשארה מאתמול, או לסיים את הסרט שנרדמת לפני שסיימת אותו?
להתפלל? באיזה קטע? כואב לך משהו? אתה צריך רופא? כל יום אותו סיפור, אתה והתפילה שלך.
טוב, נו יאללה, תסיים כבר למלמל זריז ונתקדם לשלבים הכיפיים והשווים של היום הנפלא הזה. אתה יודע שבדיוק יצא סרט שכולם מדברים עליו? משהו שווה פיצוצים. ואל תשכח שיש הערב את העל־האש אצל צחי, פעם שעברה הוא פינק חבל על הזמן, איזה סטייקים הוא הביא שם! וחוץ מזה יש עוד מלא דברים שפשוט יעשו לנו את היום הזה מטורף!
אתה שומע מישהו צועק שם למעלה? בקושי שומעים.
אה, זו שוב השכנה מלמעלה שמנסה לשכנע אותך לשבת כל היום מול הספר המשעמם הזה, נו, איך אתם קוראים לו? זהו, גמרא. תאמין לי צל"ש מגיע לה, עיטור העוז, לא מתייאשת, כל יום מחדש.
אתה רוצה ללכת איתה? חי בסרט.
תבין ממי, אם היית צדיק אתה היית הנפש האלוקית ואני הייתי השכנה מלמטה. עכשיו שאתה לא צדיק אתה גר כאן, והנפש האלוקית היא השכנה מלמעלה. ואתה ממש מדומיין אם אתה חושב שאני סתם אתן לך ללכת איתה.
ככה זה כשאתה הנפש הבהמית שלך והנפש האלוקית היא אורחת.
*
יהודי יקר, אולי תניח תפילין?
מה אתה חושב, שאתה לא שייך לדברים האלה? שהתרחקת ככה שאתה לא יכול לחזור? תסלח לי, אבל יש לי משהו לחדש לך.
תבין, לך יש דמיון שכל השטויות שאתה עסוק בהם זה מי שאתה, והקשר שלך עם ה' הוא כאילו משהו חיצוני לך. כאילו שאתה לא באמת באמת קשור לה', כאילו שאתה לא באמת בן יחיד ואהוב.
אבל כל זה פשוט לא נכון. אתה באמת בן אהוב, ויותר מזה, חלק אלוקה ממעל ממש. כל השאר? אלה רק קליפות שעוטפות את מי שאתה באמת. שכבות של בוץ שרק צריך לנקות ולתת לפנימיות הזוהרת להפציע.
אתה מבין? אתה מדמיין שאתה הנפש הבהמית שלך והנפש האלוקית היא אורחת.
אבל באמת אתה נפש אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש, והנפש הבהמית היא רק כיסוי למי שאתה באמת.
*
ה' יתברך תעזור לי בבקשה, הכל כל כך מבלבל ומתעתע.
כשאני מנסה לחשוב מי אני, אני מוצא את עצמי באיזו נקודת אמצע לא פתורה.
מצד אחד הנפש הבהמית שלא מפסיקה לנסות להוריד אותי למטה, למשוך אותי בכל הכוח לבוץ, ורק אתה יודע כמה הבוץ הזה סמיך ודביק.
מהצד השני הנפש האלוקית רוצה לעזור לי להתקרב אליך, למשוך אותי למעלה, למצוא את כל האוצרות החבויים בתוכי פנימה.
ואיפה אני? איפשהו באמצע. הנפש הבהמית היא שלי, גם הנפש האלוקית היא שלי, ובאמצע יש את נקודת הבחירה בין שני הצדדים האלה, וזה אני.
כאילו שאני זו נקודת הבחירה בין שני קצוות, בלי להיות שייך באמת לאף אחד מהצדדים.
בבקשה תעזור לי לבחור תמיד בטוב ולא בהפך.
זה לא פשוט להיות נקודת בחירה.
*
אז מה האמת?
בהזדהות החיצונית, ברמת התחושה היום־יומית אנחנו מרגישים, לצערנו, יותר שייכות לנפש הבהמית. ככה זה כשאתה לא צדיק. הרבה יותר קל לנו ליהנות מאוכל מאשר מתפילה, ואנחנו נמשכים לסרט יותר מלדף גמרא. באסה.
הייתרון של יהודי על פני כל הבריאה היא הבחירה, ובחירה במהותה היא בין צדדים שקולים, כן כן, גם כשמדובר על נפש אלוקית ונפש בהמית. אז גם אם בטבעי קל יותר לנו להזדהות עם הנפש הבהמית, בכל זאת הבחירה היא הוגנת ולא מכורה מראש, לא סתם אנחנו בוחרים כל כך הרבה פעמים בטוב. ולכן, מצד העבודה שלנו אנחנו לא שייכים לאף אחד מהצדדים אלא נמצאים בנקודת האמצע, נקודת הבחירה.
ובמקום הכי פנימי ועמוק? שם אין שאלות בכלל, שם ברור לגמרי שאנחנו רק שלו יתברך וכל השאר הם רק כיסויים. בנים אהובים, ועוד עמוק משם,
חלק אלוקה ממעל ממש.
