אקראיים החיים האלה,
פעם אתה למעלה,
פעם אתה למטה,
אין חוקיות.
*
תסתכלו מסביבכם, העולם השתגע, משהו יצא כאן מפרופורציות לגמרי.
כמו סרט רע, כזה שלא ממש נגמר עם סוף טוב, יותר בכיוון המתסכל. הרעים מנצחים, קובעים את כללי המשחק. הטובים יושבים על הגדר, לא סגורים על עצמם. ואולי הכי מתסכל זה הפער הבלתי נתפס שמורגש בין העם שמלא רוח גבורה לבין ההנהגה שלא ברורה לו הדרך.
בקיצור, אבוד הסיפור.
*
אלה הרגעים שאנחנו מרגישים מופקרים בשטח, כאילו המבוגר האחראי יצא להפסקת קפה ועד שהוא יחזור לא בטוח שיהיה מה להציל כאן.
טוב, כולנו יודעים שיש השגחה פרטית, אף אחד מאיתנו לא כופר חלילה.
אבל הלב, הלב לא שקט.
*
קאט.
בואו נעבור למשהו אחר, משהו שעבר מהעולם.
קבלו קטע של זקנים: פעם, כשאני הייתי ילד (היום אני זקן תרח בן 36) היינו משחקים במשחק מיוחד לחנוכה – סביבון. שניה, מאיית לכם את זה: ס-ב-י-ב-ו-ן.
אה, אתם מכירים. לא, לא הזה מפלסטיק שמחלקים לילדים בגן, גם לא הסביבון שמצייר על הנייר, לא, גם לא הזה המגניב עם האורות וגם לא זה שעושה מגדל. מדובר בסטארט-אפ אדיר של צעצוע מעץ שכתובות עליו ארבע אותיות: נ' ג' ה' פ' (ש' בחו"ל ובספרי החסידות). הוא בנוי בצורת ריבוע שעומד על שפיץ ובראשו מקל עץ קטן. מסובבים את המקל ואז כל הריבוע מסתובב. לא באפליקציה, באמיתי.
אצלינו היו משחקים על שוקולד לפי חוקים (ששונים בכל בית, חוץ מזה ש-ג' זה הכי שווה). כל אחד בתורו מסובב את הסביבון ומקבל או מפסיד שוקולד לפי האות שיצאה.
*
תסתכלו עליו רגע, על הסביבון, הוא ממש מתעתע.
הסיבוב שלו מהיר, כאילו יוצא משליטה. אי אפשר לצפות את התוצאות מראש, הכל אקראי לחלוטין. רק דבר אחד לא זז, נקודת המרכז.
לא ברור לי שהבנתם עד הסוף.
האמצע של הסביבון נשאר כל הזמן יציב במקום – הוא מסובב הכל, אבל לא זז בעצמו.
*
אולי בכלל כל הסיפור של חנוכה הוא כזה.
הרע משתולל ברחובות, שליט מטורף וחסר מעצורים שעושה מה שבא לו. וכמו בכל הסיפורים הטובים, רוב העם איתו, קוראים לזה 'מתייוונים'. מול מכונת הרוע הזו מתייצבת קבוצה מופרעת של אנשים שהולכים למשימה חסרת סיכוי: להילחם בשליט היווני הבלתי מנוצח. זה נשמע כאילו מישהו שם החליט להמר על כל הקופה, מה שיהיה יהי', ניתן למזל לשחק קצת.
ככה זה נראה בחוץ, בפנים יש יציבות פנימית עמוקה.
ליציבות הזו קוראים השגחה ואמונה.
*
המכבים לא שיחקו רולטה רוסית, הם פשוט זיהו את נקודת המרכז. הסיפורים אומרים שבטורנדו תמיד טוב להיות באמצע של המערבולת, שם רגוע.
המכבים עמדו שם, במרכז הרגוע, המאמין.
בתוך כל הבלגאן הם לא איבדו אחיזה, הייתה להם וודאות פנימית שיש בעל הבית לבירה, הם בסך הכל שליחים שלו. ואם הם שליחים שלו אז הכל אפשרי, בכל מקרה הוא מנהל הכל.
*
חנוכה זה זמן מצוין לשבת מול הנרות ולהיזכר שבתוך כל החושך של האקראיות יש נקודה של אור, נקודת אמונה. זו הזדמנות למצוא בעצמנו את הוודאות הפנימית שיודעת שהעולם הוא לא הפקר ולא אקראי, שהכל הכל מושגח, והכל הכל לטובה.
ואם אתם צריכים עוד קצת תזכורת,
תסובבו סביבון.
