כשבני ישראל יצאו ממצרים,
כמה זמן עבר עד שהם אפו את הבצק?
מסתבר שיותר מח"י רגעים, נכון?
איך הבצק לא החמיץ?
*
תודו שלא חשבתם על השאלה הזאת.
אל תסתכלו עליי במבט כזה, אני ממש לא הולך לספק לכם את התשובה, אבל אני ממש שמח שהצלחתי קצת להטריד אתכם.
כן, נכון שעכשיו משהו מציק לכם, אבל גם לי מציק שיש אנשים שלא מציק להם שום דבר.
*
תנו לי רגע לנחש מה עובר לקורא של המדור בראש כשהוא מתיישב עם העלון אחרי הסעודה בליל שבת על הספה (בתקווה שהוא לא עושה את זה בזמן התפילה):
"בוא נראה על מה ההוא הציני כתב הפעם. דווקא נחמד המדור שלו, כזה זורם, מתקדם בקצב טוב. האמת שגם התכנים סבבה, למרות שלפעמים הוא עוקצני מדי".
אם באמת זה נראה ככה בהתחלה, בסוף הקטע זה מן הסתם נראה בערך ככה:
"קטע חביב, רעיון יפה, הוא לא באמת מצפה שאני אעשה עם זה משהו, נכון"?
עשר דקות אחר כך – הקטע כבר נעלם בתהום נשיה.
*
אם ניכנס לחדר הניתוחים נגלה משהו מעניין.
אנחנו פשוט מלאים מעצמנו, מנופחים ממש. כולנו יודעים הכל, מכירים הכל, ברור לנו לגמרי מה טוב בשבילנו ומה נכון.
באמת לא נעים להגיד, וגם לא נעים לחשוב, אבל מי הוא שינסה לשנות אותי? חי בסרט. המקסימום זה שאני מוכן לקבל ממנו כמה טיפים, כי יש מצב שיש לו קצת יותר נסיון וקצת יותר ידע ממני. לשנות באמת את עצמי ואת החיים שלי? אין מצב.
טוב, כשזה אני, אתם באמת צודקים, הבעיה היא שזה קורה לנו גם עם צדיקים אמיתיים. הם השאירו אחריהם ספרים נפלאים שמדי פעם יוצא לנו לפתוח, אבל אנחנו לא באמת רוצים להשתנות, יותר בכיוון של להוסיף עוד ידע.
*
תרשו לי לגלות לכם סוד.
כל הצדיקים האלה ממש לא רצו להפוך לפקולטה לחסידות באוניברסיטה.
אם אנחנו רק רוצים לדעת מה שיטתו של ר' ישראל בעל שם טוב בנושא התפילה, באמת עדיף כבר לעבור לספר אחר, לא בשביל זה העלו את דבריו על הכתב. הבעל שם טוב התכוון שנתחיל להתפלל ברצינות, שהתפילה תשנה אותנו.
אם אנחנו לומדים שער הייחוד והאמונה כדי להתרשם מדעתו של אדמו"ר הזקן בשאלת קיומו או חוסר קיומו של העולם, בואו נתקדם הלאה. המטרה הייתה שכל נקודת היחס שלנו לעולם תשתנה, אם הכל נשאר בתיאוריה פשוט חבל על הזמן שלנו.
אם אנחנו פותחים ליקוטי מוהר"ן בשאיפה להכיר את דעתו של ר' נחמן בנושאי התבודדות, אבל לא יוצאים להתבודד, פספסנו את כל הקטע.
ובשקט בשקט, גם התנ"ך עלול להפוך למקצוע בבגרות, ה' ישמור.
*
זה הזמן לווידוי קטן.
השאלה מההתחלה? היא לא שלי.
כן, אני יודע שעכשיו איבדתי את ההערכה הרבה שרכשתם לי בתחילת הקריאה, אני לא כזה מוצלח וחכם כמו שחשבתם.
השאלה הזו היא שאלה שאדמו"ר הזקן, שהשבוע היה יום ההסתלקות שלו, שואל בתחילת אחד המאמרים שלו לפסח. כן, יש שם גם תשובה למעוניינים, אבל זה ממש לא העניין. העניין הוא השאלה בעצמה.
שאלה טובה משאירה אותי ריק, פותחת אצלי חלל פנוי. עכשיו הלימוד כבר הופך להיות אחר לגמרי, מישהו פוצץ לי את הבלון, מסתבר שאני לא יודע הכל.
יופי, מעולה, עם הסקרנות הזו אפשר להתחיל לעבוד. היא מזיזה הצידה את הפרופסור, ומכניסה בחזרה את היהודי שמחפש את ה' יתברך.
חיסרון הוא פתח לשלמות.
