הוא פרא אדם,

עושה מה שהוא רוצה,

לא שולט בעצמו,

פורק עול.

*

התיאור הנוראי הזה שנראה כאילו נלקח מתוך סרט אימה, או לחלופין מתוך ישיבת צוות בישיבה תיכונית מצויה, בסך הכל מתאר אותי.

כן, כן, אני מבין שבשורות האחרונות איבדתי את שני הקוראים האחרונים של המדור. אבל אחרי הרבה שנים אתם חייבים לדעת את האמת המרה ככה ישר.

אורי צוקר, כלומר – אני, פורק עול.

*

המשוואה היא פשוטה.

שאלת הבסיס היא: האם ה' הוא המלך שלי?

שאלה שנייה: האם זה מזיז לאצבע הקטנה של הרגל שלי?

*

תחזיקו חזק, אנחנו חוזרים אחורה בזמן.

בואו נעבור לאירופה לפני 500 שנה.

אתם לא ממש מכירים את הז'אנר, אבל אין כאן ממשלה או דמוקרטיה, כאן יש מלך.

אם, נגיד, המלך מחליט מחר בבוקר שכולם צריכים ללכת עם מטפחות לבנות על הבטן, נוצות על הגב, וכובע משולש מנייר על הראש – אז כולם צריכים ללכת עם מטפחות לבנות על הבטן, נוצות על הגב, וכובע משולש מנייר על הראש.

*

ואם לא בא לי?

או. שאלה מצוינת. בשביל אנשים מבריקים ומיוחדים כמוכם יש לנו כאן בכיכר העיר משהו מיוחד ממש – 'גיליוטינה'. המכשיר הנחמד הזה עוזר לראש שלכם, שחושב יותר מדי, לעזוב בצורה אלגנטית את הגוף. ככה הראש יכול להמשיך לחשוב בלי להפריע לגוף שלכם להמשיך לעשות את מה שהמלך אומר.

אתם מתחרטים?

מרגש מאוד. אפילו מאוד מאוד. חבל. בכל זאת הגיליוטינה מחכה לכם.

*

עכשיו נתקדם איזה 100 שנים ונגיע לארצות הברית.

תכירו את ג'רי. לג'רי יש צבע עור שחום ולכן הוא עבד. הוא לא עשה כלום, לא הזיק לאיש מימיו, הוא פשוט נולד עם צבע העור הלא נכון.

תעמדו כאן מהצד ותראו איך הוא ניגש לאדון הלבן שלו. תסתכלו את העיניים המושפלות, הגב הכפוף, אפילו את היד הוא לא ירים אם הוא לא קיבל אישור מהאדון.

*

אז איך זה נשמע לכם? מתגעגעים למלך? מתגעגעים לעבדות?

אה, כמה מפתיע, אתם לא כל כך מתגעגעים?

חבל.

ברשותכם אני מתרגם את המחשבות הענוגות שלכם למלל:

למה מי מת? למה מי הוא שיגיד לי מה לעשות? למה המקום פה של אבא שלו? למה מה הוא חושב את עצמו? ועוד כל מיני משפטים שמתחילים ב'למה' ואין להם תשובה ממשית (זה בסדר, גם לא חיכיתם לתשובה).

*

זהו. זו בדיוק הבעיה שלנו. אנחנו לא רוצים שיגידו לנו מה לעשות ולא מוכנים להיות עבדים של אף אחד. תוסיפו למשפט הזה מבט של רצח בעיניים וזעם בלתי נשלט ותגיעו לתוצאה המבוקשת.

אפשר לבקש מאיתנו דברים (התשובה היא: לא, אבל אתה תמיד יכול להרגיש בנוח לבקש), להסביר לנו דברים (זה ממש נכון מה שאתה אומר, בכל זאת התשובה היא: לא), או לדרוש אותם (זה השלב שכדאי לך להיעלם מהאזור), אבל בסוף אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים.

וזהו.

*

אבל מה לעשות שה' הוא המלך, וזה הכי מחייב בעולם, גם אם אנחנו ממש לא רוצים.

אז ה' הוא ממש לא מלך גוי יימח שמו ואנחנו לא עבדים לבשר ודם, אבל מלכים ועבדים בהחלט נבראו בעולם כדי לתת לנו איזה סוג של משל. ובמשל הזה, עם כל התסכולים הנלווים, יש מערכת יחסים ברורה בהחלט: ה' אומר מה לעשות ואנחנו עושים, ואנחנו בהחלט גם עבדים שלו.

*

עכשיו תראו.

אם בסוף אני מחליט לא לעשות את מה שה' אמר, ועוד יותר מזה – אני עושה הפוך.

ואפילו אם אני עושה את כל מה שה' אומר לעשות, אבל אני לא מתנהג כמו עבד. או בתרגום לעברית: אם אני לא שולט בעצמי – העיניים רואות מה שהן רוצות, האוזניים שומעות מה שבא להן, הידיים נוגעות בכל דבר שמתחשק להן וכן הלאה – אז בעצם חסר לי משהו בסיסי ממש ביחסים שלי עם ה'.

הסטטוס שלי כרגע הוא 'פורק עול' וחסר לי את השלב הראשון בסולם הקשר שלי עם ה' –

קבלת עול.