מסובך העניין הזה,
מאוד מבלבל,
קצת מכעיס,
אולי רימו אותנו.
*
הבטיחו לנו שהכל טוב, שה' שומר עלינו, שאין עוד מלבדו.
ואז הגיע שמחת תורה תשפ"ד וחייב אותנו להתמודד עם אחת הסוגיות הכי מסובכות שיש: שאלת הטוב והרע, או בקיצור והרבה יותר תכל'ס:
להתמודד עם הרע.
*
בואו נעשה סדר במה שאפשר ואח"כ נדבר.
הנתונים הם כאלה: אין עוד מלבדו, זה אומר שאין שום דבר חוץ מה'. מצד שני ה' ברא את העולם, זה אומר שיש עולם. איך זה מסתדר ביחד? בשכל שלנו המוגבל והקטן זה באמת לא מסתדר, אצל ה' יתברך שניהם נכונים ושניהם אמת ואין שום סתירה לוגית בין שני ההיגדים האלה.
רוב החיים שלנו אנחנו אמורים להיות בצד השני, זה שהעולם משחק אצלו משחק. גם אנחנו חלק מהמשחק הזה להזכירנו. מצד שני צריך להחזיק מאחורה בראש שאין עוד מלבדו עם תחנות תזכורת, לפחות דו-יומיות, שנקראות קריאת שמע.
עכשיו אנחנו מדברים על העולם ומה שמתרחש בו.
*
תדמיינו מה הי' קורה לנו אם פתאום היינו זוכים לגילוי של מלאך. אם לא ברור לכם התרחיש – כנראה שהיינו מתעלפים במקום. וזה מה שהי' קורה לנו בגילוי של נברא מוגבל, לא משהו אין סופי.
אם האין סוף מתגלה לגבולות אין יכולת קיום.
אז ה' ברחמיו וברוב חסדיו כאילו צמצם את האין סופיות שלו ואפשר לגבולות להתקיים.
גם אחרי שנאצלו הגבולות האור עדיין ממשיך להצטמצם לגבולות ברורים וממשיים יותר, עד שמגיע העולם הגשמי שלנו שבו כבר כמעט אי אפשר להבחין באור של ה'.
*
נו, בינתיים הכל טוב, האור של ה' תמיד נוכח בגילוי, השאלה היא רק כמה, וזה תלוי בכמה אנחנו מוגבלים.
אז אנחנו מאוד מוגבלים ולכן אנחנו כמעט לא פוגשים את ה'. אבל לפי הסְכֶמָה הזו היינו אמורים לחיות חיים מלאים באור ה' לפי היכולת המוגבלת שלנו.
*
כאן אנחנו נוגעים בנקודה. הצמצום המשיך צעד אחד הלאה.
השלב הבא הוא שהאור של ה' כל כך מצומצם שכבר לא רואים שם את ה' בכלל, הוא כאילו עבר לרקע, מאפשר לדברים להתקיים עם תחושת נפרדות מוחלטת. שנבראים מסוימים יוכלו להרגיש שהם בעלי הבית, שה' לא רלוונטי, ואפילו שהוא לא קיים.
האור של ה' שמחיה אותם? הוא בגלות, ללא יכולת ביטוי.
לזה אנחנו קוראים קליפות, או במילים אחרות:
רע.
*
את הרע הזה ה' ברא בשביל הבחירה שלנו.
אם היינו בעולם מואר, אפילו קצת ממש, אף אחד מאיתנו לא הי' מעלה על דעתו לעבור על רצון ה', לא היינו מעלים על דעתנו לעשות חטאים חלילה.
אבל ה' רוצה שכן נוכל לחטוא, ובכל זאת נבחר להקשיב לו. נבראים שאין להם בחירה יש לו מספיק, את התענוג האמיתי הוא מקבל מהבחירה שלנו.
*
עכשיו זה מורכב, כי הרע הוא ממש לא תיאורטי, הוא ממשי להחריד. והפעולות שלו ממש לא נראות דמיוניות, הן מלאות טילים, רובים, דם והרבה מוות. וזה חוץ מכל שאר הנזקים שהרע עושה במציאות.
וכאן אנחנו נדרשים להתמודדות כפולה:
מצד אחד להתרומם מעל המציאות הנראית לעינינו, להיזכר שאין עוד מלבדו, ואף אחד לא באמת יכול לעשות שום דבר אם ה' לא עושה אותו. ואם ה' עושה הכל זה אומר שבאמת הכל טוב, גם אם אנחנו לא רואים ולא מבינים.
מצד שני להסתכל למציאות בעיניים, לראות את כל הרע שמשתולל כאן, ולצעוק לה' כאילו לא הכל טוב ולא הכל בסדר.
מורכב? מאוד! אפשרי? בהחלט!
אבל יום אחד, שהולך ומתקרב, יוסר הלוט, והרע יעלם גם מהמציאות שלנו, ואז נוכל להסתכל אחורה ולהבין יותר.
"וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי"
