הלו!

תיזהר כשאתה מכניס את זה!

בטח שזה שביר!

תעזוב. תניח את זה כאן בפינה, אני כבר אסתדר עם זה.

*

מוזר לך? נראה לך שכבר הובלת לכאן היום?

זה הקטע!

גאונות. פשוט גאונות. לא פחות.

כאן קורים הדברים האמיתיים. כאילו, הדברים הלא אמיתיים. הדברים הלא אמיתיים שחוסר האמת שלהם הופך אותם להיות אמיתיים יותר מהאמת.

המשרדים האלו הם הדבר הבא, גם הדבר הקודם, גם הדבר הנוכחי. הם ה־דבר.

כמו שכבר אמרתי, פשוט גאונות.

*

קח כוס מים, תנוח שניה ואני אסביר לך בנחת.

הפיצ'ר הכי מגניב בעולם נמצא כאן, במרחב העבודה שאתה נמצא בו.

לא סתם הייתה לך תחושה מוזרה שכבר היית כאן היום. זו פיקציה. היית במקבילה שלנו, וזו בדיוק תמצית העניין.

אתה נהג משאית, נכון?

תדמיין שניה שהיו מייצרים כבישים בלי פניות, אתה כל הזמן נוסע ישר ישר ישר. סבבה לך? ברור שלא! תוך 5 דקות, מקסימום 10 אתה ישן כמו דוב קוטב בשנת חורף. קח עוד דוגמה: מה אם היה רק סוג אחד של פירות בכל העולם. ממש ככה, אתה מגיע לשוק, לבאסטה של הפירות, ובמקום כל הצבעים יש שם רק צבע אחד. זהו. נגמר לך החשק. אפילו אם כל המלפפונים היו נראים אותו הדבר: אותו גודל, אותו צבע, אותה צורה, היית עובר לסלט עגבניות. בדוק.

*

רק תנסה לחשוב על חיים אפורים.

אתה קם בבוקר באותה שעה, הולך כל יום לאותו מקום, עושה כל פעם את אותו הדבר. למות! השעמום יהרוג אותך עוד לפני שתקלוט מה קורה.

כדי שהחיים יהיו מעניינים הם חייבים צבע, אטרקציות, ריגושים.

עולם ששווה לחיות בו הוא עולם לא צפוי, מקום שכל הזמן קורים בו דברים חדשים, מפתיעים. ועיקר העיקרים – שכל הזמן אתה נשאר במתח גבוה עם יכולת ללכת למקומות שונים ומגוונים.

בעצם, לאקסטרים הזה יש שם:

בחירה.

*

זהו. כאן מייצרים את החיים המעניינים. אלו משרדי המציאות המדומה, המקבילה, הפיקטיבית והמגניבה באמת.

המשרדים שהיית בהם הבוקר הם משרדי הקדושה, העולם האמיתי והאפור, שם לא קורה כלום. יש רק אופציה אחת לאורך כל הדרך, בלי שום אפשרות לזוז ימינה ושמאלה.

אנחנו האזור האטרקטיבי של הסיפור. אצלנו מייצרים כל מה שיש בקדושה, ה־כ־ל, אבל רק תוסס יותר, ככה שבכל רגע נתון יש לך אפשרות לבחור בין העולם שלהם למה שיש לנו להציע.

אתה קולט? לא סתם התבלבלת וחשבת שהגעת לאותו מקום. אנחנו נראים בול כמותם, רק הפוך בדיוק.

*

אתה לא מאמין?

קדימה, תעשה סיבוב ותראה בעצמך שכל מה שאמרתי נכון.

יש לנו אין־סוף מרחבי עבודה.

תסתכל כאן למשל, על מרחב הנפש. יש לנו כאן רצונות מקבילים־פיקטיביים לרצונות של הקדושה, תפיסות עולם מעוותות, אהבות מדומיינות, מחשבות דיבורים ומעשים לא קדושים בלשון המעטה.

גם במרחב העבודה הכללי שנמצא בחדר הבא יש לנו יופי של עיצוב. אתה קולט את כל הערכים האלו שממש מקבילים לעולם הערכים של הקדושה, רק הפוכים מהם ב־180 מעלות?

כמו שאמרתי לך, גאונות מטורפת!

*

עכשיו אתה מבין למה כל פעם שתהיה לך הובלה לאזור של הקדושה, תצטרך להגיע גם אלינו להובלה מקבילה.

אין מצב! אתה אומר שאתמול הייתה לך הובלה רק אליהם בלעדינו? זה לא יכול להיות!

גם היו להם הסברים אחרים?

פנימיות הלב? זה מה שהובלת אתמול? אין דבר כזה אצלנו, אז לא יכול להיות שהם קיבלו את זה אצלם.

זה קשור להסבר שלהם? אוקיי.

אהה. כן. זה ההסבר הקבוע שלהם, אני כבר מכיר את הנאום הזה בעל־פה.

הבחירה היא לא בשביל האטרקציה, ברור שהיא מוסיפה עניין לחיים, אבל יש לה תכלית. ברובד הנמוך היא מאפשרת התקדמות, צמיחה יכולה להיות רק איפה שיש התמודדות וניסיון. ברובד האמצעי היא לוקחת את העולם לתיקון שלו. וברובד הגבוה היא עושה לה' יתברך נחת רוח. עצם העובדה שהייתה אופציה לא ללכת עם הצד של הקדושה, ובכל זאת בחרו את הדבר הנכון גורם לה' שמחה ונחת רוח מיוחדת.

את כל זה אני מכיר. מה זה קשור לפנימיות הלב?

הם אומרים שבסוף בסוף יש מקום שאין בו בחירה ואין לו מקבילה אצלנו? שאחרי הכל אנחנו רק פיקציה חיוורת לעולם האמיתי של הקדושה? שהפנימיות שייכת רק לצד אחד?

אז שיגידו.

העיקר שאנחנו יודעים את האמת.