בס"ד

יום חמישי, 19 נובמבר, 2026
הכי עדכני
ראשנו בעמקי תורתה

ראשנו בעמקי תורתה

אחי!

תיזהר!

עוד רגע אתה מאבד את הראש שלך!

*

"מה עם מחר?"

"מחר אני יוצא לעבוד".

"אתה שם לב כמה אתה עובד?"

"מה לעשות שאני צריך כסף?"

"אפשר בבקשה לשאול למה בדיוק אתה צריך כסף?"

"בטח. יש לי חובות להחזיר, רכישות שאני חייב לעשות וברור שצריך גם לחשוב על העתיד".

*

אם דמיינתם איזה יהודי בגיל שלושים-ארבעים, נשוי, אבא ל-5 ילדים לפחות, מחתן ילדים שעובד לפרנסתו … תחשבו שוב.

דו השיח הזה התנהל לא אחת בין כותב שורות אלו לאנשים מנוסים יותר ממנו, מרוויחים יותר ממנו ומבינים יותר ממנו בכל מה שקשור לענייני עולם הזה –

התלמידים שלו.

*

אפשר להבין אותם. נמאס להם להיות ילדים. הם כבר גדולים ורוצים להיכנס למשחק האמיתי של החיים. כל הסיפור של בגרויות ושות'? הוא לא באמת רלוונטי. בלי תעודת בגרות, וללא ידע מקצועי הם יוצאים לעבוד, ומגיעים לתנאי שכר שמורה ממוצע עם תואר שני, גמולים ובונוסים יכול לרצות. וזה לא כולל רכב חברה. והכל לפני שהם הופכים לקבלנים בעצמם, ואז אפשר לחפש אותם בסיבוב.

לימודים? זה לחלשים!

ככה יוצא שאתה, עם התורה שלך ובית המדרש שלך, נשאר מאחורה באזור הלא-רלוונטי של המפה.

בטח שתורה זה חשוב, אפילו חשוב מאוד, וטוב שיש אנשים שלומדים את התורה הזאת. והאמת שהם גם מוכנים לשמוע על אופציה של קביעת עיתים לתורה, כמה דקות ביום למה לא?

אבל פייר? העולם שייך למצליחנים, ולומדי התורה הם בדיוק ההיפך מהמצליחן הממוצע.

הבנתם? הילדים האלו רוצים להתקדם בחיים שלהם לאנשהו, וללמוד תורה זה לא ממש להתקדם.

*

הלו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שמישהו ירים כאן הנד ברקס דחוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הלכנו לאיבוד באטרף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

*

ה' יתברך הוריד את הנשמות שלנו לעולם הזה בשביל משהו.

מה שילך איתנו אחרי מאה ועשרים לא יהיו כל הנכסים הנפלאים האלו שאנחנו לא מפסיקים לעבוד בשבילם. בעולם האמת מסתכלים על דברים אחרת לגמרי, וכדאי שנהיה מסונכרנים עם מה שקורה שם.

השימוש המגוחך במושג 'להתקדם' בכל מה שקשור לענייני העולם הזה, הוא טעות במקרה הטוב, והחמצה מרה במקרה הטוב פחות.

לעבוד צריך בשביל לחיות, אבל לא כדי לבוסס שם להנאתנו. ובטח שאין עניין להפוך את כל הכלום הזה למטרה בפני עצמה.

*

כשיעקב אבינו יוצא לחרן הוא עוצר לישון בדרך ומקים הגנה בעזרת אבנים לראש שלו.

לא הבנתי. אם הוא צריך שמירה אז גם הגוף צריך שמירה ולא רק הראש, ואם לא צריך שמירה אז גם הראש לא צריך.

וזה בדיוק העניין.

יעקב יוצא מבית המדרש לעולם המעשה – חרן, ושם הוא נתון בסכנה אמיתית – לשכוח בשביל מה הוא כאן. ולכן הוא דואג להגן על הראש באבנים. כדי שהראש יישאר מחוץ לסיפור.

הוא צריך לרדת לעולם המעשה? הכל בסדר. אבל מי אמר שגם הראש שלו צריך לרדת לשם?

*

כולנו חייבים ללמוד מיעקב.

החיים האמיתיים קורים בבית המדרש, לא בעולם המג'נון שמסתובב בחוץ. רק בעולם של תורה ומצוות יש אמת, ומי שרוצה להיות מחובר לתכלית שלו חייב להיות קשור לשם.

לכן כל כך חשוב להתחיל את החיים בלימוד מעמיק בישיבה, ככה שהתורה הופכת להיות המצפן שלך. ובדיוק זו הסיבה שאין מה להילחץ לצאת משם כדי 'להתקדם' הלאה.

רק מה? בסוף רובנו הרי צריכים לצאת לעולם. הכל טוב. אבל למה להוריד לשם את הראש? שהראש יישאר בבית המדרש. איך אתם אומרים את זה בבני עקיבא? ועוד בשבת ארגון שזה הנושא שלה: 'ראשנו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה'. נו, אם ככה שרים בהמנון אולי כדאי גם ליישם.

איך שומרים על הראש? מקימים גל אבנים.

אבן היא דבר דומם, אין בה לא רגש ולא שכל, אלא קבלת עול פשוטה – ה' הוא המלך. וזהו.

קח על עצמך קבלות פשוטות שיזכירו לך שהעולם הזה הוא רק אמצעי, לא מטרה. ותדאג בעיקר להיות עבד של ה'.

שלא תאבד את הראש.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן