אבא.
כל כך יפה כאן, פשוט יפה, תודה על עולם נפלא שבראת. תודה שנתת לי את הכוח להתנתק מכל הדברים שלי ולצאת לכאן, להזיז לצדדים את כל היסחי הדעת ולהתרכז בך.
יש באוויר תחושה של סיום, של דברים שצריכים להיסגר לקראת התחלה חדשה, ויש לי הרבה מה לסגור. במיוחד נראה לי שאני חייב לסגור מולך את מה שהיה אתמול.
אתה יודע שלא באמת התכוונתי לעשות את זה, באותו רגע כאילו איבדתי את השפיות שלי. וברגע שאחרי הרגשתי כל כך רע עם עצמי. איך יכולתי לעשות לך את זה? אתה מלך רם ונישא שמת אותי כאן כדי שאעבוד אותך ואעשה הטוב בעיניך, ועוד הוספת חסדים על חסדים והיטבת עם עבדך, חסדי חינם גמלת עימי. ועל הכל הגדלת חסדך ונתת בי נשמה טהורה, חלק א־לוקה ממעל ממש, ולא עשיתני גוי.
ואיך לא חסתי עליך אבא ואת כל אלו הנחתי במקום טינופת, את ראש המלך הכנסתי לבית הכיסא מלא צואה. איך יכולתי לעשות לך את זה? אנא מלך רחום וחנוך סלח לי. לא במזיד ובכוונה עשיתי זאת, ובטח שלא רציתי למרוד בך ולפגוע במלכותך. וכבר הבטחתנו על ידי הצדיקים האמיתיים שאתה חנון ומרבה לסלוח ורוצה בתשובתנו. לא על עצמי אני מבקש, אלא על כבודך הגדול והקדוש שפגעתי בו ברגע של נפילה.
*
אבא.
כמה טוב לחזור לכאן, בין העשבים, השיחים, העצים והאבנים אני מרגיש הרבה יותר קרוב אליך. אין לי מושג איך הייתי מצליח לעבור את העולם הזה בלי הרגעים היקרים האלה. תודה שיש אותם אבא.
לפני כמה זמן ביקשתי כאן סליחה על הסיפור ההוא. כמה אני מתבייש בסליחה הזו אבא.
כשביקשתי את הסליחה באמת חשבתי שאכפת לי רק ממך, מכבודך הגדול, אבל היום בהסתכלות לאחור אני רואה כמה המחשבות שלי היו רחוקות מהאמת. לא ניחשתי אפילו כמה אני מלא מעצמי, וכמה אינטרסים אישיים יכולים להיות בבקשת סליחה פשוטה.
לא דמיינתי אפילו כמה הפחד שלי מעונשים חזק, לקח לי זמן לגלות את זה. בעצם מה שהניע אותי לבקש סליחה היה הפחד ממה שאתה יכול לעשות לי בעקבות מה שעשיתי, מהגיהינום שיחכה לי מאחורי הסיבוב, בעולם הזה ובעולם הבא. אז ביקשתי סליחה מהר כדי שלא תעשה לי כלום.
כמה קטנות הייתה בבקשת הסליחה ההיא, כמה חוסר אמון בטוב ובאהבה שלך אליי.
כמה טוב שאתה נותן לי הזדמנות לחזור בתשובה, גם על מה שעשיתי וגם על הסליחה שביקשתי. תודה שאתה מאפשר לי להוריד מעצמי שכבות מיותרות, ונותן לי הזדמנות לגלות מחדש את הקשר איתך ממקום אמיתי ונקי יותר.
*
אבא.
איך הכל בהיר כאן יותר, מאפשר לראות את הדברים באופן צלול ומואר. תודה.
כמה סיבובים הנפש הבהמית שלי עוד תעשה לי על הגב? מתי נגמר לה הכוח?
זוכר את המקרה ההוא שכבר ביקשתי עליו סליחה ועוד סליחה? ובאמת הייתי בטוח שזהו, זה מגיע ממקום נקי, בלי אינטרסים. כמה זלזלתי בנפש הבהמית שלי, כמה לא הערכתי את רמת התחכום שלה, עד כמה היא יושבת אצלי עמוק.
הפעם לקח לי יותר זמן, אבל בסוף התחלתי להרגיש לא נוח, זמזם לי בראש שיש שם עדיין משהו לא חלק. אחרי תשומת לב ראיתי שבעצם היה חשוב לי להרגיש נקי, לדעת שהסיפור הזה מאחוריי. נוספו לזה גם אינטרסים 'קדושים': שהלימוד יהיה טוב יותר, שהתפילה תהיה חלקה יותר. ממש רבנית היא נהייתה, הנפש הבהמית שלי.
רק ששוב הסתבר שאני עסוק בעצמי ולא בך, וזה שמפעם לפעם קשה יותר לזהות את האינטרסים רק מגדיל את התסכול. מתי זה נגמר הסיפור הזה? מתי מצליחים פשוט לעמוד עם הפנים מולך בלי שהיא כל הזמן תחזור לעשות סלפי?
אבא, אני לא יודע עוד כמה אני אצטרך לעבור ניפוי אחרי ניפוי כדי להישאר נקי לגמרי, אבל אני לפחות רוצה לרצות לעשות את העבודה הזו באמת. בבקשה תן לי כוח לא להתייאש ולא לעצור באמצע. להצליח להניח את עצמי בצד ואותך במרכז, ולגלות שבעצם מי שאני באמת זה הקשר איתך.
תודה אבא שאתה לא מוותר לי, ואוהב אותי כמו שאני. תודה שאתה נותן לי כוח להמשיך למרות הכל.
השיבני אליך אבא. באמת.
