כמה סיפורים שכל אחד מבטא מצידו דרך חיים שלימה של אדם שחיי את חיי התורה, המידות וההנהגה שלו במשך כמאה שנים של בגרות, שכן מגיל אחת עשרה או שתים עשרה החל את לימודיו בישיבה הגדולה 'תורת חסד' בבריסק. וכבר נתחיל.
הילד!

סח לי בחור מישיבה בירושלים סיפור על אביו שלמד בצעירותו בישיבת פוניבז' לצעירים, שם הרב שטיינמן היה ראש ישיבה במשך יותר מארבעים שנה יחד עם ר' מיכל יהודה ליפקוביץ שנפטר לפני כשש שנים. מסתבר שאבי הבחור היה שובב לא קטן, עד כי המשגיח בישיבה הרגיש שאיננו יכול יותר עם תעלולי הנער, ניגש לראש הישיבה הרב שטיינמן ואמר לו בהאי לישנא: "או אני או הילד הזה!" תשובת הרב הגיעה באופן מידי: "הילד!". המשגיח ההמום הפנים את המסר והנער נשאר וגדל לתפארת.
הרב שטיינמן לא הניח שיסלקו בחורים מהישיבה, גם כשהיה נראה שכלו כל הקיצים. סיפר לי אחד מראשי הישיבה הגדולה של פוניבז', שבזמן שהוא למד בישיבה כנער היו ארבעה בחורים שהחלו להתקלקל והיה אף חשש שיקלקלו אחרים. התחננו לרב לסלקם מהישיבה אך הרב לא הסכים בשום אופן. לאחר זמן מה, הבחורים התעשתו והקימו כולם בתים של תורה. הרב ראה בהוצאת ילד מבית הגידול של הישיבה פיקוח נפש של ממש.

החומרה ה"מיותרת"
היה מחמיר בפסח שלא לשתות מים מהברזים מחשש שחמץ שמעורב במים היכן שלא יהיה אינו בטל בפסח בכלשהו. פעם אחת אשתו לקחה בטעות מים מהברז וכאב לה מאוד שבאה תקלה על ידה לה ולרב. אמר לה הרב שזו חומרה גדולה, ומזה זמן שרצה להפסיק לנהוג בה, ועל כן מעתה הגיע הזמן שלא ינהגו בכך יותר, וכך עשו מאותו יום. אחרי שנפטרה, חזר לחומרה המיותרת הזאת... לאחר שהדבר כבר לא ציער את אשתו.

כבר הסתדרתי
בשנת תש"ו, לצורך פרנסתו, עבד הרב שטיינמן כראש ישיבה בישיבה בכפר סבא. המצב הכלכלי היה מאוד קשה ולא היה כסף לשלם משכורות לר"מים. לפני חג הפסח הצליח מנהל הישיבה להשיג כסף עבור צוות הר"מים, אך כשהגיע לרב שטיינמן הוא סירב לקחת! הוא טען שאסור לקחת כסף עבור לימוד תורה, אלא כשכר בטלה. ואם כן, מכיוון שלמעשה הוא הסתדר, כבר אסור לו לקחת את הכסף על העבר.

מכירה את הרב
הפרישות שלו בכל התחומים הייתה יוצאת דופן. במשך עשרות שנים לא אכל לחם בימי חול ואף לא מזונות. כל הזמן היה בודק עם עצמו מה יאמר בעולם הבא על מה שהוא עושה כאן.
פעם, בבין הזמנים, כשנסע לאיזה מקום לכמה ימים, חברה של אשתו הציעה לה לנצל את ההזדמנות לסייד את הבית שהיה זקוק לכך. היא ענתה לה שהיא מכירה את הרב והוא לא ישמח מכך... את מדפי הספרים שהחזיקו עמודים היה קושר כשהחלו להתפרק, עד שכבר לא נותרה ברירה אלא להחליף את הספרייה.
בגיל תשעים וחמש סיפר שברוך ה' בכל חייו לא נתקל ב"משהו" גזל, מלבד פעמיים: האחת בשווייץ, כשלקח פרח של מישהו מאיזה מקום ולא הצליח לשלם אחר כך, ופעם השתמש בגלויה פעמיים.
אף פעם לא ביקש עבור ילדיו או משפחתו מאף אחד, למרות שהיה בפסגת הפירמידה.

בובה במיטה
כילד הגיע לישיבה הגדולה בגיל לא שגרתי, כבן אחת עשרה. הבחורים הגדולים לא אהבו את הרעיון שמביאים להם ילד לישיבה ושמו לו בובה על המיטה. בבוקר, הבובה נשארה במקום. התברר שהילד הזה נשאר ללמוד בבית המדרש יותר מכל ה'אלטערע בחורים'. כעבור עשרות שנים הגיע אחד מהם לרב להתנצל על מעשה השובבות. הרב טען שאיננו זוכר, אולם אמר שלפני שיצא לישיבה הוא הבטיח לאמו שישן בכל לילה לפחות שלוש וחצי שעות, כך שזה לא יתכן שלא הלך לישון. יתכן אמנם שנרדם על הסטנדר.
פעם בא אליו עשיר אחד וביקש עצה להיפטר מהגאווה שיש לו מרוב ממון. הרב שטיינמן העמיד אותו לפני ארון הספרים והחל לשאול אותו מסכת מסכת: "ברכות אתה יודע? שבת?" וכו' וכו'. העשיר הודה שלא. אז שאל אותו הרב בפליאה: "אם כן, במה יש לך להתגאות...?".
היה מאופיין בדרישות הקיצוניות שלו מעצמו לעומת האופן המפוקח שבו בחן את הדברים עבור אחרים. אנשים היו מגיעים אליו עם חומרות או קנאויות שונות והיה מוריד אותם בכמה מילים מחודדות.
היה נקרא "צדיק" ו"פיקח גדול". סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היה מברר עם אנשים את עניניהם, באמרו: "תחשוב טוב טוב למה אתה עושה את זה".
כל ההנהגה שלו הייתה של ויתור. לאורך כל הדרך הרב שטיינמן ויתר המון עבור השלום עם אחרים ופעל שלא לייצר מחלוקות, למרות שכמובן לא תמיד הצליח. ערך נסיעות עם האדמו"ר מגור לקהילות ישראל לגולה לצורך אחדות, והשתדל למסמס את הקרע מול חב"ד. הוא היה אומר ש"אף פעם לא ראה מישהו שוויתר והפסיד מזה".

לא יכלו לנחש
כולם אומרים שכאשר היו באים אליו אף פעם לא יכלו לנחש מה יאמר להם. היה מאוד מקורי. כשהיו אומרים בהלוויה של מישהו שימליץ יושר על הנותרים, זה היה מפריע לו. הרי האדם הזה מגיע כעת ליום הדין, עכשיו הוא מפחד מדין האמת שרואה, ואומרים עליו שיהיה מליץ יושר?
הרב אברהם צבי טויב סיפר, שפעם אחת הם למדו שכתוב בגמרא על שיעור הטומאה של מי שבא לבית המנוגע, שהוא כשיעור אכילת פת כשהוא מיסב ואוכל בלפתן, שזה מהר יותר מאשר ללא ליפתן. הרב לא הבין מה עניין הלפתן לכאן, ואמר: "כנראה זה עושה את הפת יותר לחה, ולכן זה נאכל בקלות". אמרו לו שזה פשוט טעים יותר, והרב הסתכל עליהם בפליאה: "מה טעים?" הוא לא יכל לקבל את ההנחה שהגמרא תדבר על אוכל טעים.

לקחו איזה קרש
הרב סיפר שפעם אחת, כשחזר מחו"ל, באו לומר לו שזיכה את הרבים, ובעיקר במקומות שאין שם גדולי תורה, והוסיפו וסיפרו על מישהו שכשהיה ילד קט ואביו הביא אותו לראות את החפץ חיים, זה חיזק אותו לכל החיים. הרב לא קיבל את המשוואה ואמר שאין זה בר השוואה; שם הילד ראה את החפץ חיים, אבל כאן "לקחו איזה קרש ואמרו עליו שהוא גדול הדור, מה אתה משווה?...".