לא משנה אם היינו חוזרים אחורנית – מאה שנים, חמש מאות שנים, אלף שנים או יותר; לא משנה אם זה היה לגליציה, לחלב, למוסקווה, לגליל, לפאס או לברלין, דבר אחד בוודאי היינו מוצאים: שני יהודים שדנים בסוגיה תלמודית.
מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם (ילקוט שמעוני, חיי שרה). ללמוד בישיבה זה להצטרף אל הנצח, להפוך לחוליה נוספת, גם אם קטנה, בשרשרת מסירת התורה, ממשה, דרך יהושע, הזקנים ושאר החוליות, ועד אליך. כן כן, ממש עד אליך!
איך להצליח בישיבה? לכל בוגר ישיבה יש עצות מניסיונו האישי. הנה כמה דברים שעזרו לי:
< שים את תכניותיך לעתיד בצד. ישיבה היא לא הכנה לשלב אחר בחיים, היא החיים עצמם. צלול פנימה ואל תעשה חשבונות. נכון שבסופו של דבר יבוא היום, במוקדם או במאוחר, שבו תצטרך לצאת, אבל אל תתעסק בכך בטרם עת.
< אל תחקה אחרים. לא את ה"למדן" של השיעור וגם לא את הרבנים. אתה אדם בפני עצמך. תרומתך תהיה בחיבור הייחודי שלך אל התורה. במסכת פסחים (נ) נאמר: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", תלמודו, ולא תלמודם של אחרים.
< אל תפחד ממה שתלמד על עצמך. ככל שתעמיק בתורה ביושר, תגלה מה גדול הוא הפער בינך לבינה. אל תפחד מהפער הזה, אל תנסה לצמצמו באופן מלאכותי באמצעות הנמכת הרף שהתורה מציבה לנו או באמצעות יצירת אשליות אופטימיות ביחס למי שאתה.
< תהיה בטוח שאתה מבין את מה שאתה לומד. שאל את עצמך תמיד את השאלות הפשוטות ביותר: מה הנושא שאני לומד עליו כעת? האם אני מסוגל להסביר אותו לאדם שאין לו שום רקע בנושא? מי נגד מי בסוגיה, ולמה? "לא הביישן למד" (אבות ב,ה) – אם אינך יודע להשיב, אל תתבייש לשאול או לפתוח ספר "פשוט".
< תאפסן את הסמארטפון, גם אם הוא מוגן ומסונן. כי בישיבה צריך לשקוע, והסמארטפון מאפשר לך להמשיך לחיות את חייך הקודמים למרות המרחק הגאוגרפי. מובן שיש לשמור על כיבוד אב ואם, אבל אינך חייב להיות זמין לכל אדם ובכל שעה. לו היית עובד, היו מבינים שאינך יכול לענות, אז קל וחומר כשאתה לומד.