אילו בניהם של רבנים, צדיקים ו'סתם' אנשים טובים וחיוביים היו בהכרח ממשיכים בדרכי הוריהם, היה נגזר מכך שגם בניהם של רשעים ובעלי מידות רעות היו ממשיכים אף הם בדרכי הוריהם. עיקרון הבחירה החופשית מחייב שלכל אדם תהיה האפשרות המלאה לעצב את דרכו (על פי רמב"ם הלכות תשובה ה, א), ומה גם שלבני אדם מטבעם יש נטייה למרוד בהוריהם במידה זו או אחרת, כי אלמלא כן, הכל היה נשאר כפי שהוא והמציאות בכללותה לא הייתה מתקדמת. לכן זו זכות מיוחדת כשהתורה מתמידה במשפחה במשך שלושה דורות, כדברי רבי ירמיה "מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה" (בבא מציעא פה), שכן יש בכך התגברות על כל סוגי הנטיות הטבעיות למרוד, אם זה באב או בסב.

כל זה היה נכון בכל הדורות, אבל בדורותינו נוסף עוד צד, שהגדיל את הסיכוי שבנים יבחרו בדרך שונה, ולעתים אף הפוכה, מזו של הוריהם. מסופר שפעם נשאל הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, האם זה נכון שהתפוח אינו נופל רחוק מן העץ? הרב אישר שזה נכון, ומיד נשאל: "אז איך אתה מסביר את חיים?" חיים הרצוג (אביו של הנשיא המכהן, יצחק הרצוג) היה בעל זכויות רבות: אלוף חשוב בצה"ל, דיפלומט בכיר ולימים אף נשיא מדינת ישראל, אך למרות שהיה בנו של הרב הראשי, הוא לא היה דתי. על כך השיב הרב הרצוג: "במה דברים אמורים שהתפוח לא נופל רחוק מן העץ? כשמנשבת רוח מצויה, אולם כשמנשבת רוח שאינה מצויה, גם התפוח יכול ליפול רחוק מן העץ". במאמר 'הדור' הרב קוק מעמיק לבאר שבדורות שלנו מנשבות רוחות לא מצויות. החופש והבחירה גדלו על חשבון הסמכות והמסורת, ולכן אנו יכולים לראות שינויים מן הקצה עד לקצה בחילופי הדורות בכל המגזרים, לכל הכיוונים.

המסקנה עבורנו, בניהם של הורים מכל הסוגים, היא שהקדוש ברוך הוא סומך עלינו, והפקיד בידינו כוח רב, שלא היה לאנשים בעבר. החופש הרב, הידע והטכנולוגיה, מגוון האפשרויות העצום – כל אלו לא ניתנו כדי להכשיל אותנו אלא כדי שנבחר בטוב, ונשתמש בכל האמצעים הללו כדי להעצים את בחירתנו, ולהרבות אורה וברכה בעולם. ניקח מהורינו את הטוב שהם הנחילו לנו, ונוסיף על אוצר זה את תרומתנו הייחודית, ויתברך בנו העולם כולו וכן יתברך זרענו שיבוא אחרינו.