בס"ד

איך מבגרים את עבודת ה'?
אל תביט אחריך נוע קדימה
// הרב נתנאל אלישיב, ר"מ במכינה הישיבתית 'בני דוד' עלי ומנהל מכון בניין התורה

על מנת להשיב כהלכה
על השאלה הזאת יש צורך
בספר, אולי בכמה, אבל ניתן
לתת לפחות כמה כיוונים
כלליים:
להפסיק֑ להישען על
אחרים. עד עכשיו אולי
תפסת את הסוגיה של עבודת
ה' כבעיה של אחרים – ההורים, המדריך בתנועת
הנוער, הרב בישיבה. עכשיו הגיע הזמן להתבגר
ולהבין שזה עניין שלך. אם לא תיקח אחריות,
אף אחד לא ינסה לשכנע ו"לחזק" אותך, כדברי
הלל: "אם אין אני לי – מי לי".
לפגוש את ריבונו של עולם בחיי החול
והשגרה. אין מה לעשות, בגיל הזה רוב שעותיך
יוקדשו ללימוד מקצוע, השתלבות בשוק העבודה
וניהול חיי משפחה. אם לא תתרגל לפגוש את
ה' במעגלי החיים הללו, אמונתך תיחלש. זכור
שהשנים שהקדשת לעולם הקודש נועדו לבנות
בך את היכולת לעבוד את ה' גם בעולם החול.
להשלים עם זה שיש דברים שלעולם לא
תבין. בגילאים מוקדמים יותר היית בטוח שעל
כל שאלה יש תשובה חד משמעית וברורה.
עכשיו הזמן להבין שכשם שהבורא הוא גדול, כך
גם בריאתו. הפלא הוא לא שאיננו מבינים הכול,
אלא שבתוך כל הגודל הזה זכינו להבין משהו.
להשתייך לקהילה. מה שהחזיק את העם היהודי
עם הראש מעל למים במשך אלפיים שנות גלות
היה חיי הקהילה לכל גווניהם. זכינו לשוב
לארצנו, אבל עדיין חשוב להשתייך לחבורה
שנותנת לעבודת ה' את המקום הראוי לה.
ללמוד את סוד האש הנמוכה. אולי הטעות
הנפוצה ביותר של גברים במטבח היא הניסיון
לקצר את זמן הבישול באמצעות הגברת עוצמת
האש. מה שבונה אותנו באמת זו דווקא האש
הנמוכה, הנגיעות הקטנות אך הקבועות של
תפילה זכה, אמונה טהורה והכרת הטוב להשי"ת,
לבני משפחתך ולחבריך. במקום להתאכזב מכך
שכבר אינך זוכה ל"אורות גבוהים", למד להפיק
סיפוק ועידוד מן האורות הקטנים הפזורים לכל
אורך הדרך.

הבט לאחור וצא מאזור הנוחות
// הרב מומי פאלוך, ר"מ בישיבת ההסדר 'אורות שאול' רעננה

אני מצטער.
שנות לימודים בישיבה או
במדרשה עלולים להטעות
במחשבה שזה הזמן
של הטירונות והלמידה,
ובהמשך החיים מיישמים
ושומרים על ה"קיים".
אני מצטער, כלומר אני
מחפש להיות צעיר )כמו "מצטיין"(. ההתבגרות
האישית ב"חיים האמיתיים" שמחוץ לישיבה,
מולידה התמדה, רצינות ועומק ברוכים, אך
לצידם מוזמנים אנו לתנועה מתמדת של
הצטערות והמשך חיפוש וגילוי.
רבי זושא סיפר כי ה'מגיד' לימדו להתבונן
בתינוק וללמוד ממנו דרכים בעבודת ה'.
התבוננות בשגרת יומם של ילדים, כך על פי
המגיד, מאופיינת בשניים: תמיד בשמחה,
ובתנועה. נתרגם את הדברים לעולמנו:
"עוד פעם אחת ודי" – ילד מבקש להמשיך
לנֵ צח את חוויית ההנאה הרגעית שלו. להמשיך
להתנדנד עד בלי די. נשוב כל אחד להיזכר
במקומות המהנים והמעוררים שלנו בלימוד
תורה עיוני, ובעבודה פנימית, כאשר היינו
בישיבה או קרובים למשפיע רוחני. נחזור אליהם
ממש בלי לבקש תכלית, אלא להיות בהם ל'נצח'.
"עצום את העיניים, יש לך הפתעה" – ילדים
מבקשים )באופן מתיש( הפתעות והתנסויות
חדשות. הפעם הראשונה היא מליאת קסם,
ומשאירה רושם מרטיט. מפעים הוא הגילוי
הראשון של חידוש למדני־הלכתי, או מקום
תפילה מעורר.
להצטער פירושו לזהות בתוכנו את הילד
שמבקש רעננות, ולצאת לחפש שיעור מעניין,
חברותא בנושא לא מוכר, או דרך חדשה בעבודת
התפילה, העיקר שיהיה חדש, ופתח יציאה מאזור
הנוחות. וכבר הזהיר רבי נחמן בחומרה רבה, לא
להיות זקן!

בחרדת קודש נוחתים לגשמיות
// הרב חיים הבר, שליח חב"ד בבאר שבע ועורך "בסוד הפרשה"

למעשה, לא מדובר במעבר
בין גילאים, אלא במעבר
בין שני עולמות – מהרוחני
אל הגשמי. חסידים אמרו כי
הנשמה יורדת לגוף פעמיים:
בלידה ובנישואין.
בגיל הנעורים, אפשר לחיות
חיים רוחניים. להגות בתורה
בלי טרדות גשמיות, כמו אוכלי המן. הנישואין
הם "ריחיים על צווארו". יש לדאוג לפרנסה,
להחליף טיטולים, להקדיש זמן למשפחה
וכדומה. העיסוק בגשמיות לא מותיר הרבה פנאי,
בזמן ובנפש, לרוחניות.
השאלה "איך מבגרים את עבודת ה'" היא
השאלה: איך אפשר לעבוד את ה' בחיים
הגשמיים?
התשובה בשתי מילים: אחדות ה'. חסידות
מלמדת כי "ה' אחד" פירושו – שהכל אלוקות,
ואלוקות היא הכל: גשמיות ורוחניות כאחד.
עבודת ה' מבוגרת פירושה שגם הצדדים
הגשמיים הם חלק מעבודת ה', "כל מעשיך לשם
שמים". ללכת לעבודה זו עבודת ה', להקדיש זמן
למשפחה זו עבודת ה' וכדומה. אתה עושה את
הפעולות הללו מתוך תחושת שליחות אלוקית
ובהתאם להלכה.
הקרדיולוג ד"ר איירה ווייס משיקגו, שהיה
רופאו של הרבי מליובאוויטש, שאל את הרבי
כיצד לתמרן בין העבודה והמשפחה? הרבי
השיב: "בכל יום, אני מקדיש משך זמן לשוחח
עם הרבנית, ואני מתייחס לדקות הללו בחרדת
קודש, כמו לזמן בו אני מתפלל מבלי להתעסק
בשום דבר אחר".
להקדיש זמן איכות לאשה, אין בכך חידוש. אך
לעשות זאת בתחושת שליחות וכחלק מעבודת
ה' – זה החידוש!

אהבת את המאמר? שתפו