ראשית יש צורך לדעת שהדרישה להתחדשות בעבודת ה' אינה רק רעיון חסידי נחמד, אלא דרישת חז"ל המעוגנת בלשון התורה "'אשר אנכי מצווך היום' – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". התחדשות היא 'מאסט'.
שורש הבעיה הוא שלנפש האדם יש מנגנון הסתגלות משוכלל; אנחנו מתרגלים מהר הן למצבים טובים כמו נישואין, ילדים ובריאות, ולא מעריכים או חשים את האושר הגדול, והן למצבים קשים, דבר המסייע לאדם לשרוד אותם. אגב, יש מנגנון דומה שהוא אימת הרפואה, והוא של חיידקים שמתרגלים לאנטיביוטיקה ונעשים עמידים לה.
בנוסף ישנן 'קליפות' מיוחדות שעניינן הוא לקרר את האדם, שלא יתלהב יתר על המידה. מקליפת עמלק ועד לקליפת 'נהר כבר' – 'כבר' שמעתי על כך ואין מה להתפעל מדי. הוא מסתכל על החדשנות בחשדנות.
מה כן אפשר לעשות?
התחדשות חיצונית. כלל הברזל "אחר המעשים נמשכים הלבבות" תקף גם כאן. ככל שאדם יצור לעצמו סיטואציות שמעוררות בו התחדשות, וזה יכול להיות מספר חדש ועד למיקום חדש לרהיטים בסלון, כך גם בלב תתעורר החדשנות.
התחדשות פנימית. תחושת הסיזיפיות היא נחלת השגרה והכוחות החיצוניים שבאדם, אך כשמדובר במשהו שנוגע לעצם הנפש, שם תמיד זה מרגש מחדש. כשיהודי משתדל לעבוד את ה' ולעורר את הכוחות הנעלמים והגבוהים שבנשמה, דבר שנעשה על ידי לימוד פנימיות התורה ודביקות בצדיקים, הוא זוכה להיות יותר ויותר חי, 'טרי' ונמרץ.
התחדשות בעניין. גם בדברים מוכרים, ככל שאדם מגלה עומקים חדשים הוא מתרגש ומתחדש.
בנוסף, היות שהתורה והמצוות הן בעצם למעלה מממד הזמן, ככל שאדם מבין ומתחבר לכך הוא יכול להרגיש בהן התחדשות תמידית שלא פגעה בה תחושת השגרה, הבאה כשנמצאים תחת שליטת הזמן.
זמנים המסייעים לכך - חודש תשרי ותחילת שנה הם גורמים המסייעים לנו לצאת מהמעגל האינסופי של השגרה ולהתחיל תמיד מחדש. גם לשינה בכל יום יש תפקיד חשוב ביכולת שלנו לעשות 'רענן' כל יום. חדשים לבקרים רבה אמונתך!