באחד הערבים, לפני כשישים שנה, דפקה גברת מרגריטה חיות על דלתו של פרופסור ויקטור פראנקל, בביתו שבווינה. בפתח הופיע האיש, תמה על הביקור הלא מתוכנן. "במה אוכל לעזור לגברתי?", שאל בנימוס אוסטרי. הגברת ביקשה את רשותו לדבר עימו כמה דקות, ונענתה בחיוב.
לאחר שהתיישבו בסלון פנתה אליו ואמרה: "אני שבה כעת מניו יורק. הוזמנתי לפגישה ביחידות עם רב גדול מאוד באמריקה, ושמו הרב שניאורסון. הוא ביקש ממני לגשת אליך אישית, ולמסור לך בשמו - שלא תתייאש, ושלא תבוש מפני המלעיגים, ושתמשיך בדרכך ותמשיך בהפצת משנתך. הרבי מברך אותך שה' יצליח דרכך, ותזכה להצלחה ופריצת דרך".
לרגע נפלה שתיקה בחדר. ואז הגיעה התגובה - ההתרגשות שלו היתה משהו שהיא מעולם לא חוותה. הוא פרץ בבכי תמרורים, וארך זמן עד שיכול היה לדבר. הוא סיפר לה שבמשך השנים האחרונות הוא נתון לרדיפה של הממסד המקצועי הפסיכולוגי המיושן, השבוי בקסמי האסכולות הפרוידיאניות, והוא גמר אומר לפרוש מן העיסוק בתחום. כשל כוח הסבל, "והנה, את מגיעה לכאן עם מסר כזה, כביכול מסר מן השמים, שנוסך בי כוחות חדשים".
הסיפור המופלא הזה, שסופר על ידי הרב יעקב בידרמן (שליח חב"ד בווינה), מקפל בתוכו רבות. אבל, די לנו אם נשים לב לנקודה אחת – כמה היתה חשובה בעיני הרבי זי"ע עבודתו של פראנקל על שיטתו והמשך הפצתה! ואכן, די לקרוא כמה עמודים בספריו של פראנקל כדי לראות כמה שיטתו מכוונת לדרכה של תורה.
נכון, במדע (המאוד לא מדויק) הקרוי פסיכולוגיה, יש הרבה שטויות, יש הרבה כפירה, אבל יש גם הרבה אמת. ההדרכה של רוב גדולי ישראל בדורות האחרונים היתה להימנע משפיכת התינוק עם המים. עלינו ללקט ניצוצות של חכמה מתורת הגויים (ורק נעיר שחלק גדול מאבות הפסיכולוגיה המודרנית היו יהודים, אם כי ללא זיקה מודעת ליהדותם). נדרשת חקירה ודרישה, בדיקה אחר בדיקה בבחינת "חשדהו וכבדהו", אבל עלינו לאמץ את מה שנכון, שמתאים ליהדות ושמתאים לנפש טהורה. גם עקרונות יסוד בפסיכולוגיה היהודית הטמונים בתורתנו, לא תמיד היו גלויים, עד שבא מדע הנפש וחשף אותם עבורנו. בואו נשתמש באורות אלה ונעזור לכולנו לחיות חיים מאושרים יותר וקדושים יותר.