האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
מאחורי שאלה זו קיימת הנחת יסוד. הנחה זו גורסת שתורת החסידות, הטומנת בתוכה כלים לתיקון הלב והמידות, כלים לחיבור כל חלקי נפשו של האדם אל ה', מסוגלת לעזור לאדם בתיקון נפשו רק עד גבול מסוים. אבל מעל גבול זה, מעל רמה מסוימת של קושי, כבר צריך לעבור לליגה הגבוהה, לפסיכולוגיה החילונית.
הרב זצ"ל לימד אותנו יסוד חשוב (אורות, זרעונים): "אי אפשר למצוא מעמד מבוסס לרוח כי אם באויר האלקי". לא לחינם השתמש הרב בלשון חדה ומוחלטת – 'אי אפשר'. כי באמת אי אפשר למצוא בריאות נפש ושלווה פנימית, אלא מתוך חיבור של האדם לה'.
והוסיף שם הרב זצ"ל: "אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם, הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה. מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו". אם הקושי הנפשי עצמו מגיע מניתוק של האדם מה', אז ממילא ברור ששם גם רפואתו, בחיבור לה' של כל חלקי נפשו, ולא בשום שיטה גויית כזו או אחרת.
הדור שלנו סובל רבות מתחלואי הנפש, ומיום ליום הם רק עולים בהיקפם וחומרתם. המציאות הזו נובעת בשורשה מהתפיסה השגויה העומדת ביסוד השאלה שנשאלתי, תפיסה המנתקת בין בריאות הנפש ובין החיבור של האדם על כל מידותיו וכוחותיו לה' יתברך.
אמנם, נכונה הטענה שבקריאה פשוטה בתורת החסידות ובשאר מקורות התורה לא קל למצוא את הרפואה למחלות כמו סכיזופרניה, מאניה־דיפרסיה וכו'. אכן, יש צורך בהעמקה רבה במקורות ובחינה רבה של המציאות בעיניים של תורה, על מנת לדלות את הכלים, הידע והפרקטיקה הטיפולית. אך ב"ה זכינו ובדורנו מלאכה זו כבר נעשתה על ידי עוד ועוד בתי ספר המלמדים את תורת הנפש היהודית, ושואבים את כל הכלים, הידע והפרקטיקה הטיפולית אך ורק מתוך התורה הקדושה. ובחסדי ה' בתי ספר אלו והמטפלים היוצאים מתוכם זוכים להצלחה גדולה.
המילה 'פסיכולוגיה' מקורה ביוונית, ופירושה הוא 'תורת הנפש'. אז אמנם אלו מילים נרדפות, אך 'פסיכולוגיה' מקורה ביוון. וכנראה ששם – בין יוון וחכמתה ובין ארצנו ותורתנו – עובר הגבול שבין הפסיכולוגיה לתורת הנפש היהודית בכלל, ותורת החסידות בפרט.
באחד הערבים, לפני כשישים שנה, דפקה גברת מרגריטה חיות על דלתו של פרופסור ויקטור פראנקל, בביתו שבווינה. בפתח הופיע האיש, תמה על הביקור הלא מתוכנן. "במה אוכל לעזור לגברתי?", שאל בנימוס אוסטרי. הגברת ביקשה את רשותו לדבר עימו כמה דקות, ונענתה בחיוב.
לאחר שהתיישבו בסלון פנתה אליו ואמרה: "אני שבה כעת מניו יורק. הוזמנתי לפגישה ביחידות עם רב גדול מאוד באמריקה, ושמו הרב שניאורסון. הוא ביקש ממני לגשת אליך אישית, ולמסור לך בשמו - שלא תתייאש, ושלא תבוש מפני המלעיגים, ושתמשיך בדרכך ותמשיך בהפצת משנתך. הרבי מברך אותך שה' יצליח דרכך, ותזכה להצלחה ופריצת דרך".
לרגע נפלה שתיקה בחדר. ואז הגיעה התגובה - ההתרגשות שלו היתה משהו שהיא מעולם לא חוותה. הוא פרץ בבכי תמרורים, וארך זמן עד שיכול היה לדבר. הוא סיפר לה שבמשך השנים האחרונות הוא נתון לרדיפה של הממסד המקצועי הפסיכולוגי המיושן, השבוי בקסמי האסכולות הפרוידיאניות, והוא גמר אומר לפרוש מן העיסוק בתחום. כשל כוח הסבל, "והנה, את מגיעה לכאן עם מסר כזה, כביכול מסר מן השמים, שנוסך בי כוחות חדשים".
הסיפור המופלא הזה, שסופר על ידי הרב יעקב בידרמן (שליח חב"ד בווינה), מקפל בתוכו רבות. אבל, די לנו אם נשים לב לנקודה אחת – כמה היתה חשובה בעיני הרבי זי"ע עבודתו של פראנקל על שיטתו והמשך הפצתה! ואכן, די לקרוא כמה עמודים בספריו של פראנקל כדי לראות כמה שיטתו מכוונת לדרכה של תורה.
נכון, במדע (המאוד לא מדויק) הקרוי פסיכולוגיה, יש הרבה שטויות, יש הרבה כפירה, אבל יש גם הרבה אמת. ההדרכה של רוב גדולי ישראל בדורות האחרונים היתה להימנע משפיכת התינוק עם המים. עלינו ללקט ניצוצות של חכמה מתורת הגויים (ורק נעיר שחלק גדול מאבות הפסיכולוגיה המודרנית היו יהודים, אם כי ללא זיקה מודעת ליהדותם). נדרשת חקירה ודרישה, בדיקה אחר בדיקה בבחינת "חשדהו וכבדהו", אבל עלינו לאמץ את מה שנכון, שמתאים ליהדות ושמתאים לנפש טהורה. גם עקרונות יסוד בפסיכולוגיה היהודית הטמונים בתורתנו, לא תמיד היו גלויים, עד שבא מדע הנפש וחשף אותם עבורנו. בואו נשתמש באורות אלה ונעזור לכולנו לחיות חיים מאושרים יותר וקדושים יותר.
החסידות באה להפגיש את האדם עם עומק הטוב שבו, לדעת שנשמתו טהורה ושהטוב שבו הוא ביטוי לדבקותו באלוקים. הידיעה שה' אחד אומרת שאני עצמי גילוי אלוקי, שה' הוא לא רחוק מאוד אלא קרוב מאד. התבוננות בדברים אלה יוצרת שמחה בלב, התעלות והתעוררות נשמתית.
אבל כדי לחוות, להרגיש ולהקשיב פנימה בקשב פתוח צריך להסיר מועקות, דאגות, חרטות, חסימות רגשיות שבאות מאירועים קשים, אכזבות, אמונות שליליות ומוטעות על העולם ועל עצמנו. כדי לבנות עולם פנימי שמסוגל לאהוב גם את ה' וגם את האדם צריך גם להיות פתוח לאהבת השני, לא לפחד שמא אהפוך לקטן יותר מפני הקשר, או שאם אפגע עולמי ייחרב. הפסיכולוגיה פיתחה גישות וכלים שרבים מתוכם עוזרים בתחומים אלה.
הפסיכולוגיה בעיקר עסוקה במודעות עצמית, הגדלת מרחב החופש להרגיש ולעשות. היא לא עוסקת בהתעלות נשמתית, אהבת ה' או בזיהוי שורשנו האלוקי. היא תשאף לכך שהאדם יהיה שמח, אבל היא לא תחבר את השמחה הזאת לשורשו בשמחת ה' בבריאה. היא תפעל לעזור לאדם לאהוב, אבל את שורש האהבה בה', באהבתו לנבראיו שמתגלה בליבו של האדם היא לא תחשוף. אלה עומדים בתחומה של התורה והחסידות.
בחוויה שלי הן עשויות להשלים האחת את השניה. אהבת ה' לא יכולה להתגלות אם לא נעבוד בשביל לשחרר חסימות רגשיות בין־אישיות, כמו שאמרו הקדמונים, שאדם שלא יודע לאהוב אישה במלוא לבו לא יוכל לאהוב את בוראו. אדם שלא מודע לשנאה עצמית שיש לו לעצמו לא יוכל לאהוב את מי שעשה אותו. הפסיכולוגיה תוכל לסייע לו לגלות שנאה זאת ותתרום לפתרונה, אבל היא לא תביא לאהבת ה', וגם לא תוכל להביא את האדם לאהבת עצמו באמת. רק התורה מביאה אותנו לאהבה שהיא מושרשת בכך שאנחנו גילוי של אור ה' וטובו.
אפשר לחלק את הפסיכולוגיה לשני חלקים עיקריים: הניסיון לחקור ולנתח את מבנה הנפש הוא החלק הראשון, והשני הוא פיתוח דרכי טיפול בתחלואי הנפש השונים. לגבי החלק הראשון ברור כי יש הבדל עצום בין הפסיכולוגיה לחסידות. נקודת המוצא של החסידות היא ההתייחסות אל הנפש כאל חלק א־לוה ממעל. הנפש היא הצוהר אל האלוקות וגילויה בעולם האנושי. הפסיכולוגיה לעומת זאת כמעט ואינה עוסקת במקור הנפש או בתפקידה בעולם אלא בעיקר באופן תפקודה המעשי.
גם בחלק השני ישנו הבדל מהותי: יחד עם כך שבחסידות על פניה השונות ניתן למצוא התייחסות מעמיקה למבנה הנפש, אין בחסידות הבנייה של שיטות טיפול בתחלואי הנפש ומכאוביה במובן בו אנו מתייחסים כיום לעולם הטיפולי. המענה על פי החסידות חוזר תמיד אל עבודת ה' ואל גילוי הרצון האלוקי בעולם. במובן זה המונח פסיכולוגיה יהודית עלול להטעות מאחר ובפועל אין שיטות טיפול יהודיות מלבד עבודת ה' על פניה השונות: כל החולאים נובעים מההתרחקות מה' ואי קיום רצונו וממילא כל הריפוי תלוי בהתקרבות אליו מחדש.
בדור האחרון התעורר צמא גדול הדורש ליצור שילוב בין דרכי עבודת ה' לבין שיטות טיפוליות ולכן אנו נדרשים לאתגר גדול זה של בירור דרכי הטיפול השונות והתאמתן אל תפיסת הנפש האמונית התורנית. על פי הרב קוק זצ"ל באורות התשובה, עבודת בירור זו מונחת בעיקרה לפתחם של בעלי התשובה: "מצדדים שונים תבוא ותתגלה התשובה. אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער הגדול על העלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו... הצער הגדול הזה יתפרץ בעוז וילווה אליו כח של ישוב הדעת ומתינות לדעת גם כן מה שיש להבר (לברר) מתוך כל דרכי התעיה אשר נכשלו בהם" (ד' ט').
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
אמירת ״כל נדרי״ בבית הכנסת בעיירה לובביץ' הסתיימה. הקהל, שעטוף בטליתות ולבוש לבן, משתתק וממתין. והחזן,
אָנָּא ה' אֱ־לֹהֵינוּ וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי
"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך"… מלך מלכי המלכים יושב על
היום נעשה משהו קצת אחר. משאירים את השכל בצד, עובדים רק עם תחושות. * משחק האסוציאציות: