דיאטנים, מאמני כושר, פסיכולוגים, יועצים ומטפלים לסוגיהם מכירים את התקופה הזו בשנה המוצפת בגל של פניות לעזרה. אנשים משוועים לתמיכה בתהליכי שינוי: בין אם מדובר בטיפוח זוגיות או הורות, שחרור מדפוסים מזיקים או חתירה להגשמה מלאה יותר, השנה החדשה משיבה רוח במפרשי השינוי והלב מבקש להתחדש.
תנועת הנפש הזו שאומרת לנו 'גדל!' - מזמינה התבוננות עדינה, חומלת וסבלנית במחוזות החדשים שאנו חפצים להגיע אליהם. גל של החלטות טובות לא בהכרח יוביל למימוש, ולעיתים השלב של הכנת הקרקע ובירור הרצון יעשה את ההבדל בין יישום עקבי ורציף לבין החלטות שמתמוססות ולא נודע כי באו אל קרבנו.
כדאי להבחין בין סוגים שונים של שאיפות. ישנה שאיפה לשינוי מסוג "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" שבה האדם מבקש לפרוץ את גבולותיו עוד ועוד, ומנגד קיימת שאיפה רכה יותר לשינוי מסוג: "וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי". נדמה לי שההבחנה בין השניים והשגת איזון ביניהם מאפשרת להתפתח בצורה הרמונית.
מצד אחד, הקב"ה מבקש מאיתנו לחשוב בגדול: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ", לכוון את הרצונות שלנו להתרחבות. ישנם זמנים או מקומות בחיים שכוחותינו מאפשרים פריצה עצומה, התחזקות שמעל ומעבר לכוחותינו הגלויים לעין, מעין קפיצת גדילה. במצב זה האדם מסוגל לפעול ב'עזות דקדושה', ולצלוח מניעות שלכאורה נראות גדולות ממידותיו.
אך ישנם תחומים או זמנים שבהם הרצון הטוב דורש מאיתנו טיפול עדין יותר, סבלני וחומל. זמן שבו דווקא הצמצום בבקשה הוא שיאפשר להתפתח ולהתרחב. החלטות קטנות ומזעריות אך עקביות, שתפורות למידותינו בעת הזו, גם אם הלב נוטה לראות בהן עניין של מה בכך. אלו החלטות שצועדות בדרך של "וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי". לפחות לא כרגע, בעת הזו או בעניין הזה.
רצון הלב מאפשר להוביל לשינוי בריא דרך החלטות שאוזניהן כרויה למקצב הפנימי שלנו. החלטות שקשובות לפער בין מה שאנו רוצים לבין מה שאנו צריכים, למרחק בין מה שאנו משתוקקים לבין מה שאנו מסוגלים. לפעמים העזות והקפיצה הגדולה יתאימו, ולפעמים יידרש דווקא צמצום ותנועה עדינה. היכולת להתבונן על רצונותינו במבט שאין בו תובענות ואחיזה אך יש בו ראיה סקרנית ומכבדת, המזהה את מכלול הכוחות והצרכים שלנו, תוכל להדריך אותנו מתי כדאי לרוץ בדרך של "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" ומתי לצעוד בנחת בדרך של "וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי".
כדי להצליח לעשות שינוי אמיתי ולאפשר לנו לצאת לדרך חדשה בעבודת ה', יש לעשות את הדברים הבאים:
ככל שנתייחס ללימוד הזה כחלק החשוב ביותר במשך היום! הוא ישפיע עלינו להתמיד ולחולל שינוי אמיתי במצבנו. הצטרפות לאחת התוכניות האלה תוכיח כי השינוי הוא אמיתי ולא דמיונות (מומלץ לקרוא את מכתבי כל גדולי הרבנים להצטרף לתוכניות אלו).
שנה חדשה. רצונות חדשים. קודם כל, בואו נייקר את התנועה הפנימית בנפש של ההתרגשות מהשנה החדשה ומהרצונות שלנו לגדול ולהיות טובים יותר. זה לא ברור מאליו. בכלל לא. עצם הרצון דורש שנייקר אותו כדי שיהיה לנו כח להמשיך, כמו שאומר ה'חפץ חיים' "וסרנו ממצוותיך ולא שווה לנו" - למה סרנו ממצוותיך? כי לא שווה לנו... אנחנו לא שווים בעיני עצמו, אז אין לנו כוח להמשיך לקיים את מצוותיך.
זאת נקודה ראשונה, שההתמדה בה נותנת כוח לשנה שלמה. מרגישים שנגמר לכם הכוח? כנראה שלא עצרתם לייקר את עצמכם ולהרגיש שאתם שווים! - בעיני בורא עולם ובעיני עצמכם. כמו שאומר רבי צדוק הכהן מלובלין: "כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ - כָּךְ צָרִיךְ אַחַר כָּךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ".
נקודה שניה, אתם כבר מעריכים את עצמכם, יודעים שזה לא ברור מאליו - אבל מה, איך? הרבי מפיאסצנה בספרו 'צו וזירוז' מביא במילים מדויקות ונוגעות את הבסיס לכך שלא נמצא את עצמנו בגיל 70 כמו עכשיו: "אם רצונך לעבוד את השם ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר מצווה שלך, עשה זאת אפוא - בכל שנה עשה לך מטרה, צייר בעצמך אם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו עבודתו מידותיו וכל תכנו. והראובן הדמיוני יהיה לך למידה למדוד את עצמך בו, כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום, יספיקו להשלים את הראובן של השנה החדשה, ואם הגיעה שנה הבאה ומדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של השנה החדשה, יהיה בעיניך שחס ושלום חלילה וחס לא הארכת ימים...".
זה לא מותרות לעצור ולבנות את השנה החדשה, זה עניין של חיים לעומת חוסר חיים, חיים בלי משמעות. זה קריטי לעצור ולבנות את האדם שאני רוצה להיות בשנה החדשה, זה הבסיס של יהודי שחי חיים של משמעות. קודם כל, ציירו לעצמכם את עצמכם של השנה החדשה. ציירו קודם בדמיון, ממש לעצור ולהשקיע בזה, לפגוש את עצמכם של עוד שנה, ואז לכתוב את זה, את האני של עוד שנה. ורק אחר כך להתחיל לרדת לפרטים - מה צריך לעשות כדי להגיע לשם. לבנות תוכנית עבודה, ולייקר את זה שבניתם אותה! שוב, זה לא ברור מאליו, וכמו שכותב הרב שלמה הופמן זצ"ל ('על מודעות והתמודדות') ש"ברפואת כוחות הנפש, העלאת הכוחות למודעות מהווה יותר מ-75% מהפתרון והתרופה". עצם זה שעצרתם, התבוננתם מה קורה היום, לאן אתם רוצים להגיע, ומה הפער - זאת כבר התחלה טובה מאוד. עכשיו נשאר לכתוב תוכנית עבודה לשנה החדשה ולהוריד אותה למציאות צעד צעד, ולא לשכוח לייקר את עצמכם שאתם בנים של המלך.
במשל הידוע של 'המלך בשדה', האדמו"ר הזקן אומר שלאורך כל השנה המלך נמצא בארמון ונדרשים מאמצים גדולים כדי לתאם איתו פגישה. וגם כשכבר מצליחים דרך שרים ויועצים, הפגישה מלאה בגינוני מלכות. לעומת זה, באלול, המלך שהוא הקב"ה יורד אל העם, יוצא לשדה ומעניק לנו הזדמנות להתקרב אליו כמו שאנחנו. והוא, כמו שאומר אדמו"ר הזקן, "מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".
הרבי מליובאוויטש מסביר בצורה מרגשת שהכוונה "כולם" היא גם למי שרק רוצה להיפגש עם המלך ואפילו לא עשה מעשה משמעותי. עוד הוא מוסיף ש"כולם" זה גם מי שרוצה לרצות, והיצר שלו לא מאפשר לו אפילו את זה. אז הרצון בפני עצמו הוא עניין גדול מאוד תמיד, ובחודש אלול במיוחד.
הרבה פעמים הרצון לחזור בתשובה ולשפר ולהשתנות מתחבר אצלנו עם ביקורת עצמית גדולה ותחושת חוסר ערך. לכן אני מזכירה לעצמי וגם לך שתשובה עושים מענווה. ענווה היא לא חוסר ערך וגם לא גאווה, אלא מקום מאוזן וממוצע שבו אני רואה את עצמי כאדם שיש בו מעלות וגם חסרונות. כן, אני צריכה להשתפר, אבל אני כבר טובה בתחומים רבים.
עוד נקודה שעוזרת זה במקום להתמקד במה שלא טוב ולשפר, לחפש את הטוב ולהגדיל אותו. אם יש תחום שאני כבר פועלת בו, לדוגמה: תפילה, עלי אם כן להתחזק בו עוד, בתפילה מתוך סידור או להתפלל תפילה יותר ארוכה. יותר קל לשפר משהו שכבר עושים מאשר להתחיל מאפס.
נקודה נוספת: תמיד מדברים על כך שכשנותנים לילד מטלה, צריך לתת לו משהו ישים ולנסח אותה בצורה חיובית ומובנת. כל אחד ואחת מאיתנו, כמו שאומר הבעל שם טוב, הוא בנו של הקב"ה. אנחנו כמו ילד שנולד להורים עריריים אחרי שנים של ציפיה, ולכן גם בהחלטות טובות כדאי לקחת החלטות שאני מסוגלת לקיים. לנסח לעצמי בחיוביות ובצורה ברורה ולא ערטילאית. במקום 'להיות טובה יותר', 'לעבוד על המידות' – עדיף לקחת משהו נקודתי. מעשה טוב של עזרה לזולת אחת לשבוע, דיבור עצמי חיובי, או עבודה על מידה מסוימת כמו הכעס וכדומה.
נקודה אחרונה חביבה: שמעתי טיפ נחמד - לקחת החלטות לתקופה קצרה, ואז יש קלילות והיצר פחות נלחם. ומהמקום של ההצלחה והתחושה הטובה אפשר להמשיך עם ההחלטה הלאה לעוד שבוע ועוד חודש, וכך לשנה שלמה ומלאה באור.
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
שלום הרב. מבצע 'עם כלביא' הסתיים בשבוע שעבר בבת אחת, והותיר את כולם נפעמים מחסדי ה'
מה שאני הולך לעשות עכשיו הוא עבירה חמורה על חוקי המדור הזה. מיד אחרי שאני מסיים
אל הרב הקדוש ר' שלומק'ה מזוועהיל היה מגיע מדי יום שישי בחור בן עלייה, עם בקשה
"אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים,