בס"ד

האם השכר והעונש הם בעולם הזה או בעולם הבא? ואולי זה בכלל לא חשוב?
נחמד העץ?!
// הרב שאול ויינגורט,

האם השכר והעונש הם בעולם הזה? כמובן, בכל יום אנו אומרים "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ... הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם... וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם.
האם השכר והעונש הם בעולם הבא? כמובן, וכמו שאמרו חכמים "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר'. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא..." (משנה סנהדרין פ"י).
האם זה חשוב? כמובן, וכפי שכותב הרמב"ם ביסודות האמונה: "והיסוד האחד־עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה..." (פירוש המשניות שם).
ובכל זאת, זה בכלל לא חשוב. כך אמר אדמו"ר הזקן על הפסוק "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי" - אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את הגן־עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך, רוצה אני אותך בעצמך.
ה' אומר לכל אחד ואחד "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע". הוא מעיד בנו את השמים ואת הארץ "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל), ובכל זאת איננו בוחרים תמיד בחיים.
יש לנו בחירה ברורה בין חיים למוות, בין טוב לרע, אך זו בחירה קשה, שכן פעמים רבות אנו מעדיפים את הטוב למאכל ואת התאווה לעיניים, על פני עץ החיים.
היו זמנים בהם צריך היה להסביר לנו את משמעות הבחירה בעזרת שכר גשמי, ולפעמים צריך היה להסביר לנו את משמעות הבחירה בעזרת השכר בעולם הבא, אך בכל אופן בו מתוארים הדברים, המכוון הוא אחד – בחירה בין הטוב לבין הרע היא בחירה בין החיים לבין המוות.
לא תמיד אנו מבינים את דרכי ה' ואת טובת הרשעים וייסורי הצדיקים, אך מכירים אנו בכך שההקשבה לציווי ה' היא הבחירה בחיים, ולא נעבור על דבר ה', גם במחיר ההפסד של האכילה מהעץ הנחמד להשכיל.

טוב לשם הטוב
// הרב ידידיה צוקרמן, מנהל חינוכי בישיבת אמי"ת, כפר גנים

אורי שכטר, סמח"ט הנח"ל במילואים, סיפר שפעם בזמן תעסוקה מבצעית הוא שמע שיחה בין שני קצינים. אחד מהם, מתנחל דתי, שאל בציניות את חברו, השמוצניק החילוני: "אני נמצא פה בגלל הדת, בגלל החיבור שלי ליהודה ושומרון, בגלל ובגלל ובגלל... אבל אתה?! למה אתה פה?" ענה לו החבר בלי להתבלבל: "אני לא צריך תירוצים".
בתורה עצמה ישנה נוכחות רבה למציאות רוחנית על־טבעית, ששייכת לעולם עליון – נבואה, מרכבת השכינה, אש מן השמים ועוד – ובכל זאת לא נכתבו בפירוש שכר ועונש רוחניים שאינם בעולם הזה, כיוון שמטרת התורה איננה חיי עולם הבא, אלא החיים בעולם הזה בדבקות בה' ובהשראת שכינה. "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא־לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם". חיי עולם הבא בעולם הזה.
אין לנו הבנה מפורטת מהם אותם החיים שאחרי החיים, אבל גם אין לנו צורך להתעסק בהם יותר מדי. החיים בעולם הזה הם בעלי ערך גדול בפני עצמם, ערך כזה הדוחה את רוב המצוות, "וחי בהם", ואנחנו אוהבים את החיים ומלאים בשמחת חיים.
בנוסף, עבודת ה' לשם שכר בעולם הבא – אפילו שכר רוחני של קרבה לה' – היא בסופו של דבר אגואיסטית ונובעת מדאגה של אדם לעצמו. בלשונו הטהורה של הרמח"ל: "ודאי שמי שמתכוין בעבודתו לטהר נפשו לפני בוראו, למען תזכה... לקבל הגמול אשר בעולם הבא לא נוכל לומר שתהיה כוונה זו רעה, אכן לא נוכל לומר גם כן שתהיה היותר טובה, כי עד שהאדם מתכוון לטובת עצמו, סוף סוף עבודתו לצורך עצמו".
הדיבור אודות שכר ועונש רוחניים נתן מענה לתקופה בה כל יחיד עבד את ה' לבדו. אך ככל שמתקרבת הגאולה, העולם הזה חוזר להאיר וחיי כלל ישראל חוזרים וניעורים, או אז פוחת הצורך להתעסק בשכר ועונש ובחיי עולם הבא.
לכן לא נדיר לראות בדורות האחרונים, אנשים רבים – אפילו כאלו שלא מאמינים בשכר ועונש – המוכנים למסור את חייהם למען הכלל ולמען תקומת ישראל. ארץ ישראל מעלה אותנו למדרגה הגבוהה של עשיית הטוב לשם הטוב, לשם כלל ישראל, ולשם כבוד השכינה.

כל הטובות שבעולם
// הרב יהודה מלמד, ישיבת רמת גן

אמרו חכמים "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא", כלומר שאי אפשר לזכות לשכר המלא של המצוות בעולם הזה. ובלשון יותר ברורה ומפורסמת אמרו חכמים "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא". דהיינו, עיקר שכר המצוות מחכה לאדם בעולם הבא ורק הפירות - ההשלכות של האור של המצווה - מאירות לו בעולם הזה.
את שכר המצווה שהוא העונג של קרבת ה' שגנוז בה, אי אפשר לטעום כאן. צריך האדם למלא את ימיו, ורק כאשר נשמתו נפרדת מגופו, כאשר משוחרר הוא מכבלי הגוף ומ"חיזו דהאי עלמא" (מחזה העולם הזה), רק אז יכול הוא לטעום את הטעם של המצווה.
יותר מכך, כאשר נזכה שיתקיים "המחזיר נשמות לפגרים מתים", כאשר הנשמה תוכל להאיר את הגוף ללא הפסק, בעולם שאין בו מוות והחומר לא יחצוץ בפני האור, אז יורגש הטעם והעונג של המצווה עד תכליתה. המצווה שכל עניינה להאיר אור בתוך העולם תוכל לבוא אז לידי ביטוי בשלמות. בעולם ההוא, העתידי, המצוות בטלות כיוון שלא יצטרכו להופיע כציווי אלא יתקיימו באופן טבעי.
העולם הבא רחוק מאתנו אבל אותו מאמר של חכמים יכול לבוא לידי ביטוי בעולם הזה. "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא", כלומר כאשר כל התודעה תפוסה במושגים של העולם הזה - המראות, הקולות, התחושות וההנאות שכרוכות בהן - אז חושיו של האדם כהים מלחוש את האור שבמצווה. אבל כאשר יש לאדם את הזיכרון של "עלמא דאתי" (העולם הבא), כאשר יש אצל האדם יחס לממדים כאלה, שקשורים מעבר למוחש, מעבר לשעה ולמקום, אז יכול הוא לחוש את הטעם של המצוות ושל התורה.
לכן מוצאים אנו בדורות קודמים אבל גם בדורנו, לא מעט אנשים שהחשק והכיסופים שלהם לקיום המצווות ולהארת התורה, ממלאים אותם לא פחות מכל דבר מרהיב עין בעולם הזה. וכמו שאמר אור החיים הקדוש "אם היו בני אדם מרגישים מתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ולא ייחשב בעיניהם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
שירי זיני

אורות גבוהים

מה עושים כשמתעורר געגוע בלב, אבל לא יודעים איך לממש אותו? איך לוקחים את כל ההשגחות

למאמר המלא »
אורי צוקר

אש להבת שלהבת

הלב מפרפר, הנשימה המתקצרת, העיניים נעצמות, מנסות לראות את שאין לראות אותו. * אין לו שם

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן