אענה בשאלה כדרכו של יהודי: האם "למען יאריכון ימיך" שהתורה כותבת לגבי כיבוד אב ואם שייך לדורנו או שהוא נחלת העבר? והאם כל הייעודים של הטובה הגשמית שהתורה מבטיחה "אם בחוקותי תלכו" והעונשים הקשים אם חלילה "בחוקתי תמאסו" – שייכים לדורנו או שכל זה נחלת העבר?
אמנם, יראת ה' במובנה האמיתי היא יראה מפני ה' ולא מפני יכולתו להעניש. כלומר, היראה היא מחמת גדלותו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הנמצא איתי בכל מקום ובכל רגע ומביט ובוחן את מעשיי, מחשבותיי ורגשותיי – יראה מפני רוממותו, יראת הבושת. כמו תלמיד הירא לגשת לרבו המובהק מחמת הבנתו עד כמה רבו גדול ממנו באין ערוך, ולא כמו הפחד מלעבור על איזה חוק בדרכים בגלל שמשטרת התנועה נצפתה במקום.
ולכן, כשהרמב"ם מאריך בתחילת ספרו על הדרך להגיע ליראת ה' – הוא מבאר את גדולת ה' מתוך הנבראים הגדולים, ולא מזכיר כלל שום עניין של עונשים. כך גם בעל התניא בספרו, מבאר כמה דרגות ביראה, זו למעלה מזו, כאשר המכנה המשותף ביניהן הוא הכרה מוחשית בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא. אף לא מילה אחת על עונשים!
יחד עם זאת, מוסבר בחסידות שאם האדם נמצא במצב שניסיונות העולם הזה גוברים עליו, ואינו מצליח לעורר את יראת ה' הפנימית שבנשמתו – הרי שבהחלט צריך להשתמש בהתבוננות בעונשי העבירות בעולם הבא ובעולם הזה, ועל ידי זה לסור מרע. ואף שאינו מקיים בכך את מצוות יראת ה', הרי ה"מעשה הוא העיקר", והעיקר הוא שיימנע מחטא. זה הטעם לכך שאנו מוצאים לרוב – הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה – אזהרות על העונשים הבאים בעקבות העבירות.
אולי דווקא בדורנו, כאשר הנשמות נמוכות יותר, וקשה יותר לעורר יראת שמים נשמתית טהורה, ורבים מסתייעים ב"למען יאריכון ימיך" שבמצוות, כמו גם עידוד לקיום מצוות מצד סגולות השמירה, האושר והעושר שבהן – יש בהחלט מקום לסור מהרע גם מצד העונשים הכרוכים בדבר, והכל לפי מה שהוא אדם.
פעם התבטא הרבי מלובביץ' בהתוועדות, כבדרך אגב, שהוויתור על תענוגות העולם הזה בשביל השכר בעולם הבא אינו "עבודת ה'" אלא פשוט חוש מסחרי בסיסי – לשלם בזיל הזול בשביל תמורה יקרה ביותר!