השתדלות בפרנסה עוזרת או לא?
בשביל מה אני כאן
// הרב שאול יונתן וינגורט

השתדלות יכולה להביא הרבה כסף, אך מה הקשר לפרנסה? פרנסה היא השליחות שלך בעולם.

כאשר מאמינים שהשם זן ומפרנס לכל, אין הכוונה לכך שלכולם מגיע את אותו הדבר, אלא כל אחד מקבל את מה שהוא צריך כדי למלא את שליחותו. מסתבר, שאנשי הייטק צריכים הרבה כסף, ואברכים צריכים קצת כסף, שכן ה' נתן הרבה כסף לאנשי הייטק ומעט כסף לאברכים, אך לכל אחד מהם יש פרנסה שונה.

וכך אמר רבי שמעון בן אלעזר (קידושין פ"א מי"ד): ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער! והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער?! אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי.

החיה והעוף מתפרנסים לא בכך שיש להם הרבה כסף, אלא שהם עושים את מה שמוטל עליהם, ויש להם אוכל כדי לעשות את שליחותם בעולם. גם אנחנו עושים את מה שמוטל עלינו ויש לנו פרנסה כדי לעשות זאת – אברכים לומדים תורה, ואנשי הייטק יכולים לעשות הרבה צדקה בכסף הרב שהם מרוויחים. האם בכך סיימנו? בוודאי שלא, גם אברך וגם איש הייטק צריכים לדעת מה פרנסתם – ומה הם צריכים לעשות בעולם.

מנין יכול אדם לדעת מהי פרנסתו ומהיכן הוא יקבל אותה? צריך להתחבר אל עצמנו, ולדעת מה נותן לנו את הכח, מה מאפשר לנו לעבוד את ה' בשמחה, ומה מוציא מאיתנו את מירב הטוב שלנו. ה' שם בעולם כל אחד מאתנו, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". אף אחד מאיתנו לא נמצא כאן בגלל סיבה של זולתו. כל אחד ישאל את עצמו: מה תפקידי בעולם? הפרנסה היא התפקיד. מי שמדויק בתפקיד שלו, גם לא צריך לדאוג מכך שיש לו כסף או אין לו כסף, כי חלק מהשליחות שלו היא גם השאלה כמה כסף יש לו.

אל תחליק ואל תסטור
// יהושע מילר

כשמנסים לקדוח חור בקיר ליד חור קיים, יש סיכוי טוב שהמקדחה תחליק לתוך החור הקודם. וכששואלים את שאלת הפרנסה כמו ששאלו אותה לפני מאות שנים, זו החלקה גדולה, ממש סטירה לפנים של רבונו של עולם. אז בבקשה הסכימו שלא אענה ישירות על השאלה. חשוב יותר שעצם השאלה, אם היא אי פעם תרוץ לכם באיזשהו פורמט בראש, תישאל אחרת.

במשך אלפי שנים עם ישראל ברובו חי במצב ירוד כמעט מכל בחינה - בעלי משפחה שצמו במשך השבוע לא רק מתוך זיכוך אישי אלא חישבו שכך לילדים שלהם יהיה אוכל; ליהודים נאסר לעבוד במקצועות רבים שבהם היו יכולים אולי להיחלץ מן המציאות העגומה של חייהם; השפלות ונישול אקראי מנכסים בגלל קנאת הרשויות או יריבים מקומיים היו תכופים. ובשגרה מהסוג הזה, השאלה שמתנוססת כאן בראש הדף היא אכן כואבת וזועקת, כשחולף על פני יהודי או גוי שלהבנתי צדיקים פחות ממני ומקנחים את האף בשטרות.

אבל היום אנחנו חיים בדור של שפע אדיר. רוב הקוראים כאן מסוגלים תוך חמש דקות להגיע לסוּפֶּר שגם אם ישהו בו חמש שעות לא יצליחו אפילו לקרוא את מה שכתוב על כל המוצרים השונים.

ואם חיפשת לקנות משהו בחנות וזה יקר מידי - שום בעיה, תזמין במכשיר שמונח בכיס שלך את אותו המוצר מהצד השני של הכדור שלנו בחלקיק מהמחיר. נדיר בישראל למצוא אנשים רעבים ללחם, ולא רק שקו העוני עולה (עם עליית השכר החציוני), גם ההזדמנויות להתפרנס בדרכים אלטרנטיביות ובמינימום שעות רק הולכת ועולה.

יש יותר ויותר אנשי עסקים שמקדישים בכל יום כמה שעות ללימוד תורה, ויותר אברכים שמוצאים דרכים לעבוד שעתיים בכל ערב ולשלם שכירות גם בלי להסתמך על עזרה מבחוץ. חוץ ממקרים כלכליים קשים ונדירים, ה' מפנק לנו את הצורה ומוכן לפנק יותר. אפשר להיות מאושר לגמרי כל עוד האברך לא יזיל ריר כשהוא יראה את איש ההייטק.

היום בזכות כרטיסי אשראי ואפליקציות של העברת כסף אנחנו מודעים הרבה יותר מפעם שכסף זה בסך הכל מספרים שזזים ממקום למקום, ומה שחשוב בעניין הוא לא אם יש לי יותר ממישהו אחר, אלא אם יש לי את מה שקונה לי את מה שאני רוצה באמת. אז במקום לשאול את השאלה המחליקה שבראש העמוד, טוב לערוך את רשימת הפינוקים שקיבלת מה', והיא ארוכה מני ים. ההסתכלות הזאת עוד תכניס לך הרבה יותר שפע לחיים. תודה לה' שחזרתי בתשובה בדור שכזה.

בין עבודה, כסף ופרנסה
// הרב דוד גבירצמן

אין בהכרח קשר בין הרבה עבודה להרבה כסף, ואין קשר החלטי בין הרבה כסף להרבה פרנסה.

על פי הגדרה מילונית פרנסה היא צורכֵי קִיוּם, מה שנקרא 'כַּלכָּלה', והיא קשורה בהחלט גם ל'כסף', אבל בוודאי נסכים כי ביחס לתכלית הפרנסה, דהיינו - כלכול קיומנו בעולם הזה מתוך רווחה, חיונית יותר השאלה עד כמה מתממשת רווחה זו בפועל, מאשר כמות הכסף הנכנס לחשבון הבנק.

הגשמתם של חיי רווחה בפועל תלויה בשאלות כמו: מה וכמה אנו משוכנעים שדרוש לנו כדי שנחווה רווחה? באיזו מידה מה שיש לנו מצליח לגרום לנו תחושת סיפוק? מה עיקר ומה טפל, ועוד..

קשה אם כן לאמוד באמת רווחה כלכלית, אבל תוצאה אחת מעידה בוודאי על רווחה – חירות. הרבה כסף יכול בהחלט לספק תחושת חירות – בתנאי שנתעלם מההשתעבדות לניסיונות השגת הכסף, או ההתמכרות לצורך הבלתי נגמר להוכיח לעצמנו שלא חסר לנו כסף, ועוד ועוד...

ברובד זה אין הבדל בין אברך דל אמצעים לאיש היי-טק שמשתכר היטב (מלבד העובדה שההתמסרות ללימוד תורה, כשזו נעשית באופן הראוי, פוטרת את האדם מעול דרך-ארץ ומנחילה לו חירות פנימית), הנתון המכריע באמת לגבי שניהם הוא מידת ההסתפקות, צניעות והודיה על מה שיש, ובקיצור כל מה שמספקת האמונה.

ויש עוד נתון מכריע – ביטחון!! פרנסה היא קודם כל שפע, ושפע לא יורד אלא לתוך כלים. ביטחון הוא כלי לשפע.

בתורת מוהר"ן מוגדרת ה'פרנסה' - חיבור נשמה וגוף. בהגדרה זו 'פרנסה טובה' היא זו המספקת לגוף את צרכיו הדרושים להחזקת הנשמה בקרבו (והוא בדרך כלל לא רוצה יותר ממה שצריך), ואילו הנשמה איננה משועבדת יתר על המידה, בטרדות ודאגות ורדיפה אחר ממון.

 

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אורי צוקר

חיים שלי!

לא לא לא! אל תזרקו אותו לפח! זה לא סתם סמרטוט! זה ילד! * בדרך כלל

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן