פעם אחת, ניגש אחד מהרבנים בדורו של הבעש"ט ושאלו, "אמור נא לי, מי הרב שלך? מי לימד אותך תורה?" ענה לו הבעש"ט: "אבי. אבא שלי הוא גם מורי ורבי". גיחך הרב ואמר "הלא התייתמת בגיל חמש, מה כבר הספקת ללמוד עד אז?!" ענה לו הבעש"ט: "רגעים לפני שנפטר קרא לי אבי ואמר לי – 'ישראליק, אל תפחד משום דבר. ה' איתך תמיד בכל מקום'. מאז ואילך אני מיישם את התורה הזו".
מדוע בעצם יהודי פוחד? כי הוא חלש, כי הוא לא בסדר, כי הוא בטוח שבאמת לא מגיע לו, בגלל שמי יודע מה ילד יום ובטח ה' כועס עליו. בא הבעש"ט ולימד אותנו: אחי היקר, ה' איתך. הוא לא רק מחליט מה יקרה לך ולא רק מצפה ממך מהעבר השני של השמים; אתה לא רק עובד אצלו, הוא איתך, וזה באמת מה שהוא גם רוצה ממך - שגם אתה תהיה ביחד איתו. הקדוש ברוך הוא מדבר אליך דרך כל דבר כי אתה חשוב לו והוא רוצה לקדם אותך. ה' מדבר אליך גם מתוך ההתמודדות, הקשיים והניסיונות, הוא מתחבא לך בתוכם ומזמין אותך לעלות. ובעיקר, ה' נמצא אצלך בלב. תאמין בלב שלך שמרגיש ופועם, אלו פעימות שלו יתברך. ה' איתך.
"דע מה למעלה - ממך", אמר הבעש"ט. אתה מחולל את מה שקורה למעלה כי אתה וה'למעלה' הם אחד.
עד הבעש"ט המרחק של הגלות תפס את המרחב היהודי ועבודת ה' הייתה בעיקר מתוך יראה. גם כיום אפשר לשמוע סגנון כזה - 'תקיים מצוות, תלמד תורה, תיזהר לא להפסיק, תעשה מה שהתורה הגדירה לך כנכון וצודק ואז אולי תהיה בסדר'. בא הבעש"ט וגילה שה' איתנו פה והגאולה מתקרבת. עדיין הגאולה לא הגיעה בתקופתו להרי ישראל ולגבעות שומרון, אבל היא החלה להגיעה למקום החשוב ביותר - לליבות ישראל. "רחמנא ליבא בעי" חזר והדגיש הבעש"ט והניח בראש החברה לאו דווקא את הלמדנים המבריקים אלא את הפונים אל ה' בכנות ובכל ליבם הבוער. חפש את האור האינסופי של ה' בתוך התורה, אמר הבעש"ט, גם אם תצטרך לשם כך ללמוד קצת פחות, בקש את ההתעוררות שהתורה מעניקה לך. זה מה שמבקש ה' ממך. תן אמון בהתעוררות הלב שלך, אל תבטל אותה במחי יד ותאמר בזלזול 'דמיונות', 'רגשות', 'ילדותיות', העמק בתוכך כמי שבא באש קודש. ה' שמה.