האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
ירושלים,
כבר כמה זמן שאני מנסה לכתוב לך מכתב,
כותבת ומוחקת, משנה ניסוח, מתלבטת, חושבת מה כותבים לעיר הנצח, בת אלפי שנים שחוגגת 57 אביבים.
את יודעת ירושלים, אמנם דברים קצת השתנו אך את עדיין נראית אותו הדבר, נשארת עם אותו ההוד, אותו ההדר והקדושה שאפיינו אותך בצעירותך.
אני מדמיינת אותך צוחקת בביישנות, מזכירה את קמטי הזמן המכסים את פינות עינייך, מסבירה בהתנצלות שדמעות סדקו את אבנייך, דמעות שחקו אבנים.
את מספרת בגאווה על בנייך, בונייך, הבאים לבקרך, מסבירה בשמחה שרק את מצליחה להושיב אנשים כל-כך שונים תחת אותה פיסת שמים.
ואני שמכירה אותך מצליחה לדמיין אותם, מלבושיהם שונים, דעותיהם שונות, זה שומר ברית עולם וזה שומר החומות, וזה שמרחוק בא על כנפי נשרים, לחזות מעט מהודך, ולהיזכר מעט בהודו שלו.
את לא שוכחת להזכיר בדמעות את השומרים המופקדים על חומותייך, הנשבעים מול אבנייך, להגן בגופם, שלעולם לא תשכח ימינם.
רציתי להגיד לך ירושלים, שלא באתי בידיים ריקות, אני יודעת, זה לא המתנות אליהן הורגלת בצעירותך, מתנות כהונה, אבל מי כמוך יודעת ירושלים, שהעיקר הכוונה.
באתי לספר על בנייך אוהבייך,
אני זוכרת שסיפרת לי שמה שבונה אותך זה הביחד שלנו, אז רציתי שתדעי שכמה קומות נוספו לבניינך העתידי.
כבר כמה חודשים שהלב שלנו פועם באותו הקצב, מחסיר פעימות בכאב, וצוהל משמחה, ביחד.
אני זוכרת שסיפרת לי איך הקמת את ביתך, איך סיפרת על שני אחים ששכחו את עצמם בשביל האחר, ואיך שבאמצע הדרך אבא החליט ששם הוא יבנה את ביתך.
וחשבתי לעצמי ירושלים, שהיום היה קשה להחליט על המקום, כל כך הרבה אבני מסירות יש בינינו שקשה להחליט על המקום.
נדמה שבין כל שני לבבות פועמים פועם גם לבך ירושלים.
כל-כך הרבה אוהבים שואלים לשלומך, בנייך מקשטים רחובותייך ודגלם עלייך אהבה.
יש לי כל-כך הרבה מה לאחל לך ירושלים וקצרה היריעה, אך לא אוכל לסיים בלי כמה מילות ברכה.
אז יהי רצון מלפני מלך שהשלום שלו, שיתחדשו כנשר נעורייך, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולך, יהי שלווה בארמנותייך, שלום בחילך, ותזכי לשמוע את העולים על ההרים, מבשרי ציון, מבשרי ירושלים, לבשר כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח.
ויעורו משנתם אוהבייך השוכנים בקרבך, ויבשרו ענווים בשמחה, כי הגיע זמן גאולתך, ומקרוב ומרחוק נבוא להתרפק על כתפייך ולהרטיב אבנייך בדמעות אהבה והודיה, קצת כמו אז, כשחזרנו לפני 57 שנה.
מזל טוב לך עיר הנצח,
מזל טוב ירושלים.
באהבת עולם,
חנה
זוֹ לֹא שׁוּב מִלְחָמָה
יָפָה שֶׁלִּי
זוֹ אוֹתָהּ הַמִּלְחָמָה הַהִיא
עָלַיִךְ
אוֹר עוֹלָם
עַל לִבֵּךְ
מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל
וְאַתְּ עֲיֵפָה וְיָפָה
כָּל כָּךְ
שָׂבַעְתְּ קְרָבוֹת
וְרָוִית מִדָּם
אַלְפַּיִם שָׁנָה
אַתְּ
נוֹפֶלֶת וְקָמָה
פּוֹעֶמֶת
בִּשְׁכָבוֹת
אוֹסֶפֶת אֶל חֵיקֶךָ
נְעוּרִים טֹהַר
וְצַעַר
הוֹ הוֹ כַּמָּה צַעַר
טָמוּן בְּחִיּוּכֵךְ
וְאַתְּ קִרְיָה נֶאֱמָנָה
שֶׁכְּמוֹתֵךְ
עוֹצֶרֶת נְשִׁימָה
אוֹצֶרֶת נְשָׁמָה
וּמְחַכָּה.
הוּא יָבֹא
אַתְּ יוֹדַעַת
במוצאי שבת יושב אליהו, ומונה את זכויותיהם של ישראל. אליהו, נביא הגאולה, יבשר לנו את בניין ירושלים דרך הזכויות של עם ישראל.
גם באולפנה בה אני מלמדת ישנו מנהג קבוע במוצאי שבתות, למנות זכויות על עם ישראל. לא רק מעשי גבורה מרהיבים אלא לימוד זכות עליי, על אחותי, על אמא שלי ועל השכנה שלי לחדר בפנימייה.
אנחנו בימים גדולים אבל אנחנו עייפים, בדיוק כמו מוצ"ש. עייפים ממאורעות השבת ההיא, עייפים מהשבת החטופים, עייפים מהחלטות הממשלה.
ומה קורה כשעייפים? מתחילים לריב...
מלמד אותנו אליהו, עצה למוצאי שבתות - אתם רוצים את בניין ירושלים? שבו למנות את זכויותיהם של ישראל.
גם אני בוחרת למנות את זכות עם ישראל. למשל, במהלך חודש שבט, כשהאיש שלי עוד היה מגוייס בצו 8, נקשה על דלת ביתנו נציגה מקהילת גור ובידה עוגה וקיגל לשבת, ומכתב מלא הערכה לנשות המגוייסים.
זו בחירה באהבה ובעין הטובה, למרות ההבדלים בינינו.
גם במישור הזוגי, יצא לי לחשוב הרבה על הזוג מצידון שרשב"י מבקש מהם לחגוג את מסיבת הגירושין שלהם, ולאחר המסיבה בוחרת האישה לקחת את הדבר היקר ביותר אל ביתה והוא - כידוע - האיש שלה.
מה מחזיק אותה יום אחרי אותו רגע רגעי של אהבה מתפרצת?
העין הטובה שלה על האיש שלה, האמון שלה שהם אחד, נשמה אחת מחולקת לגופים, והאמון בטוב שיש בה לגדול ולהתמודד גם אם יהיו אתגרים.
רק המבט הזה מוליד נצח, מוליד את בניין הבית שלהם מחדש ובונה חורבה מחורבות ירושלים. ואפילו אחרי שנים של ציפייה לפרי בטן, העין הטובה והבחירה המחודשת מולידות תינוק כנגד כל הסיכויים.
ביום העצמאות ה-19 למדינת ישראל בכה הרב צבי יהודה: "את ארצי חילקו", ובאותה שנה כבשנו את המקומות הקדושים.
ביום ירושלים, 19 שנה אחרי הגירוש, אני הקטנה מבקשת "את עמי חילקו". אל תחלקו, אל תתחלקו כדי שנזכה לכבוש את עזה מחדש, גם אם עזה היא עד מוות האהבה.
יום ירושלים תשפ"ד מבקש שנעסוק בזכויות של עם ישראל, לעסוק בבניין הבית ובניין האומה, כדי שכשתיבנה ירושלים בניין פיזי - יהיה זה "בניין שלם".
יש לכם סיפור זכות על עם ישראל? שתפו אותי ❤️
נוֹשֵׂאת מַבָּט אֶל עִיר הָאֱלוֹקִים
פְּעוּרַת פְּצָעִים, חֲבוּלָה
בִּסְדָקֶיהָ נִגְלִים גִּלְגּוּלֶיהָ
זִכְרוֹנוֹת כּוֹאֲבִים שֶׁאָצְרָה לְמִשְׁמַר
לֹא עוֹד פְּרִיצַת חוֹמוֹת
בַּחֲלָלִים
שׁוֹזֶרֶת אֱלוֹקִים
גְּבוּרַת יְרוּשָׁלַיִם הַמְּחוֹלֶלֶת
עוֹמֶדֶת אֵיתָנָה, דּוֹרֶשֶׁת לְהָשִׁיב
אֶת שֶׁהָיָה מִיָּמִים
כֶּתֶר מַלְכוּת, יַהֲלוֹמִים
מְבַקֶּשֶׁת הַחְלָמָה
לְהַגְשִׁים חֲלִימָה
כְּמֵהָה לַאֲדָמָה חֲדָשָׁה, פּוֹרִיָה
לִבְנִיַּת מִקְדָּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה
מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת מְבַצְבֵּץ אוֹרָה
אוֹר הַגָּנוּז, שִׁבְעַת הַיָּמִים
מִתּוֹךְ הַשְּׁבָרִים נִבְנֵית לְעוֹלָמִים
מְחַדֶּשֶׁת פְּעִימַת הָאֱלוֹקִים
אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן מֵאִיר
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
"במהלך ימי השבעה השתדלתי לקום עוד לפני הזמן של התפילה, כדי להתחיל בנחת את התפילה לפני
קישינב תרס"ג מוצאי חג הגאולה בארץ הקרה, על יהודי העיר בגולה, עלילה. הופל הפור, הותר דמם,
פרפקציוניזם. הרצון להיות מושלם. מקור לא נגמר לתסכולים. * חידון קצר: מה ה' רוצה ממך? *